השמיים שבתוכי יומנה של אתי הילסום

אתי הילסום

שם מקור: Het Verstoorde Leven, Dagboek Van Etty Hillesum

תיאור

אתי הילסום - אשה עצמאית, משוחררת ומתחוכמת מאוד, עוסקת בפסיכולוגיה ובספרות ומבקרת בקביעות אצל פסיכולוג. לכאורה, דמות אשה צעירה ומתקדמת כאן ועכשיו, אך לא. אתי הילסום חיה באמסטרדם בעיצומן של שנות השואה השחורות, 1943-1941, ועל שנתיים אחרונות אלו של חייה אנחנו קוראים ביומן מרתק ומדהים זה.יומניה של אתי הילסום אינטימיים ביותר וגלויי לב במיוחד בכל הנוגע לאהבתה, לחיי המין שלה ולתחושותיה בתור אישה. הם עשירים בפרטים על ידידים ובני משפחה, על המראה שנשקף מחלון חדרה ואף על ריח היסמין שבחצר. השואה חודרת ליומנים בהדרגה: בתחילה - מצעדם של חיילים גרמנים ברחוב, אחר - פירוט הייסורים שניתכו על יהודי אמסטרדם, ולבסוף - הטרנספרים והשילוח הסופי למחנות המוות.בספטמבר 1943 נשלחה אתי הילסום לאושוויץ, שם מצאה את מותה. 

40 שנה המתינו היומנים כמוסים ומוסתרים מעין רואה. משפורסמו - לראשונה בהולנדית, ובתוך שנתיים בעוד למעלה מעשר לשונות - נחשפה עדות מופלאה בעוצמתה על התעוררות רגשית, אינטלקטואלית ודתית של אישה צעירה יוצאת דופן נוכח האיום הנורא ביותר שידעה האנושות על עצם קיומה.

מתוך הספר

זה מפליא כל כך. אנחנו שרויים במלחמה. אנשים נשלחים למחנות ריכוז. מעשי האכזריות היומיומיים הולכים ומתרבים ואני רואה את הבהלה שבאנשים, את הסבל האנושי ההולך ומצטבר... כל אלו ידועים לי ועיני פקוחות לכל גילוי חדש של המציאות. ובכל זאת... אני מוצאת את עצמי נשענת על חזה החיים... ככה זה, זאת תחושת החיים שלי ואין מלחמה או מעשה אכזריות... אשר יוכלו לשנות אותה.

 

המצוקה כאן באמת נוראה, ובכל זאת, בשעות הערב, כשהיום נסוג ומתרחק, אני צועדת בצעדים קלילים לאורך גדרות התיל ומלבי עולה תמיד התחושה - ואין מה לעשות, זה פשוט כך, זה משהו עמוק ובסיסי: החיים נפלאים ונשגבים, יבוא יום ונצטרך לבנות לנו עולם חדש, ועל כל פשע וכל זוועה עלינו לענות באהבה וטוּב לב, שהם תוצאה של מאבק פנימי. מותר לנו לסבול, אבל לא להיכנע לסבל.

 

אני לא מאמינה שאפשר לתקן משהו בעולם בלי שנתקן קודם את עצמנו, וזה נראה לי הלקח היחיד שאפשר ללמוד מהמלחמה הזאת: שצריך לחפש את הרע בקרבנו ולא בשום מקום אחר.