הַיְירי אִירדָל, מובטל תושב איסטנבול, בילה את ילדותו כשוליה של שען מומחה ופילוסוף של הזמן. מפגש מקרי עם מייסד המכון לכיוון שעונים משנה את חייו: הוא מתמנה לסגן מנהל המכון וזוכה לפרסום כסופר מצליח, שכתב ביוגרפיה על אדם שלא היה קיים מעולם.
תחת שרביטו של מנהל המכון ופטרונו האישי, פורח הַיירי ונעשה לאדם השנוי ביותר במחלוקת באיסטנבול. חייו החדשים סוחפים אותו אל עולם הקִדמה המערבית, ובד בבד חושפים ביקורת חברתית חריפה ומשעשעת על החברה התורכית הנקרעת בין הישן לחדש, בין המסורת לקִדמה, בין המזרח למערב. לקראת סוף חייו הוא מביט לאחור וכותב את זכרונותיו, שמשמשים בהם בערבוביה הרהורים על זמן, על שעונים ועל שענים, על פסיכואנליזה, רוחניות ואמונות תפלות, על החיים ועל המוות.
אהמֶט הַמדי טַנפּינָר (1962-1901), אולי גדול סופרי תורכיה של המאה העשרים, ובוודאי המקורי והמפתיע ביותר שבהם, מצייר בסגנונו הפרוע, האבסורדי ושופע ההומור דיוקן אותנטי של תורכיה המודרנית, המבקשת להפנות גב לתרבות העות'מאנית הנכחדת. המכון לכיוון שעונים נחשב בעיני רבים ליצירת המופת של הספרות התורכית.
