החד-קרן

משה סקאל

חסר במלאי
תיאור

סופר צעיר יוצא למסע גילויים בעקבות סוד אפל בעברו. האירועים והחוויות שהוא עובר ניזונים מתעלומה משפחתית מסתורית, שגם אנחנו, הקוראים, מוזמנים לנסות ולפענח. מה תפקידם של בני הזוג של המספר, ושל הפסיכולוגית שלו ומאהביה? וכיצד מתקשר המסע אל האדם הקדמון ולחד־קרן פרה־היסטורי, המצויר על קיר של מערה בצרפת?

 
במרכז הרומן השישי של משה סקאל משפחה מורחבת, אקסצנטרית, שהחומרים המלכדים אותה שומרים על שלמות נפשו של המספר ויוצרים תרכובת מפעימה. סודו של הגיבור מטיל צל כבד על סיפור חייו, אך בה בעת הסוד הוא עבורו כוכב מנצנץ בשמיים, שאל אורו הוא שואף, זהו החד-קרן, הסמל האומנותי, הגשמי־רוחני, של כל מה שהוא טהור ונשגב.
 
משה סקאל היה מועמד פעמיים לפרס ספיר וזכה בפרס היצירה לסופרים עבריים על שם ראש הממשלה לוי אשכול.
 
 
 
מתוך הספר
עמליה הנדלר אומרת שהילדים שלנו הם לא הילדים שלנו. היא אומרת שהילדים שלנו ניתנו לנו לזמן קצוב בלבד, ושהם לא שלנו במובן הרגיל של המילה. הם אחרים. 
עמליה הנדלר אומרת שאני לא צריך להיות ‘לכוד’. אמרתי לה את המילה הזאת סתם כך, ותכף היא קפצה עליה ובנתה תלי־תלים של השערות. ‘יחסית לאדם שלא ממש יכול לזוז,’ היא אמרה, ‘דווקא אירגנת לעצמך חיים לא רעים.’
אנשים היו אומרים: הילד הזה, כלום לא חסר לו. כשהיו שולחים את ילדיהם לחגיגת יום ההולדת שלי, שאלו: מה כבר אפשר לתת לילד שיש לו הכול?
אמי קיבלה את כולם בסלון הגדול, ישובה על הספה. על השולחן לפניה היתה מונחת תבנית ובה עוגת שוקולד. כל ילד קיבל צלחת פלסטיק וקיבל רשות לגשת אל אמי. היא היתה נוטלת את הסכין, מפלחת את העוגה היבשה, מניחה את הפרוסה על צלחת הפלסטיק, מלטפת את לחיו, ורעד עבר בגופו של הילד. היא ידעה להעביר רעד, אמי. כשרצתה וגם כשלא רצתה.