תרגום ראשון לעברית לשירתן של שתיים מהדמויות הרוחניות הבולטות בהיסטוריה של יפן. במרחק של חמש מאות שנים זה מזה, מופרדים על ידי תהפוכות שלטון ותרבות שנגעו בכל תחומי הרוח, מייצגים דוגן וריוקאן כל אחד פן אחר של הזן היפני הקלאסי. מיפנית קלאסית: איתן בולוקן. אחרית דבר: יעקב רז.
כתב על הספר ארז שוויצר במוסף הספרים של הארץ, 14.9.2011): "לקט משירת הזן של דוגן וריוקאן בתרגום חדש לעברית - איזו שמחה! מפגשים קודמים עם שירה זו, בתרגומם של יואל הופמן, דן דאור ויעקב רז, כבר לימדו על העושר והאושר שהיא מזמנת, וצהלת הלב כמו עולה מאליה. האם ייתכן אחרת? דוגן קיגן, מחשובי ההוגים של הזן בודהיזם היפאני, שחי במאה ה-13 לספירה, סבור כנראה שלא. לראיה, כך כתב: "עלי סתיו אדומים/ עליהם יורד/ שלג צחור / - מי מהצופים/ לא יחגוג זאת בשיר?"
"אל עבר אדמת הבוץ/ אינם קוראים ‘היטהרי!'/ אלא בעצמם/ מראים טוהר / - מי הפלגים", ריוקאן
