אנדריי קפלן נדרש על ידי אחיו הבכור דימה לחזור מניו יורק למוסקבה כדי לטפל בסבתם החולה. זה נראה לו כמתנה משמים. החברה שלו הפסיקה לענות לו להודעות, למנחה שלו לדוקטורט יש ספקות בנוגע לעתידו האקדמי וחשבון הבנק שלו הולך ומתרוקן. אולי כמה חודשים במוסקבה הם בדיוק מה שהוא צריך.
אנדריי חוזר לעיר שבה נולד ובה גדל עד גיל שש, לדירה שסטלין עצמו נתן לסבתו סֵבה - יהודייה ששרדה את הימים האפלים של הקומוניזם ואת אובדנם של רוב יקיריה, בין שמתו ובין שעלו לישראל.
ימיו של הבחור הצעיר ברוסיה מזמנים שרשרת של מפגשים אנושיים, שופעי חן והומור בין מי שהיגר למערב לבין אלה שנשארו במולדת ומנסים לבנות את חייהם ברוסיה הקפיטליסטית. ארץ איומה מפגיש אותנו עם רוסיה של פוטין, הנאבקת ליצור מבנה חברתי-כלכלי חדש, ובמרכזה מוסקבה - מפוארת ומתפוררת, מרתיעה וקוסמת.
בשלהי קיץ 2008 עברתי למוסקבה כדי לטפל בסבתי. היא היתה כבר כמעט בת תשעים, ולא ראיתי אותה זה עשר שנים. אחי דימָה ואני היינו משפחתה היחידה. בתה היחידה, אמנו, מתה שנים רבות קודם לכן. בּאבָּה סֶבָה גרה עכשיו לבד בדירתה הישנה במוסקבה. כשהתקשרתי לספר לה שאני מגיע היא שמחה מאוד, אבל נשמעה גם מבולבלת מעט.
הורי ואחי ואני עזבנו את ברית המועצות בשנת 1981. אני הייתי בן שש ודימה בן שש־עשרה, ובכך היה נעוץ ההבדל בינינו. אני הפכתי לאמריקאי, ואילו דימה נשאר רוסי. ברגע שברית המועצות קרסה, הוא חזר למוסקבה כדי לעשות הון. מאז הוא עשה והפסיד הון כמה וכמה פעמים. לא ידעתי מה בדיוק מצב הדברים העכשווי. אבל יום אחד הוא כתב לי בגוגל־צ'ט ושאל אם אני יכול לבוא למוסקבה להיות עם באבה סֶבָה בזמן שהוא נוסע ללונדון למשך תקופה בלתי מוגדרת.
