על פי האגדה התלמודית, קמצא ובר-קמצא חיו שניהם בירושלים לפני חורבנה בידי הרומאים. אחד מעשירי העיר שהזמין את רעיו לסעודה שלח בטעות הזמנה לבר-קמצא, שנוא נפשו, במקום לידידו קמצא. בר-קמצא שקיווה לפיוס בא בבגדי חג לבית העשיר, אך סולק בבושת פנים. לאחר שפניו הולבנו ברבים החליט בר-קמצא לנקום; הוא התלונן אצל הקיסר, והלה שלח את חייליו להבעיר אש בירושלים ולהחריבה. סיפורו של ר' יוחנן על קמצא ובר-קמצא, שיש לו נוסחים ועיבודים רבים, מבקש להזכיר את מחירה של שנאת חינם ומזהיר מפני תוצאותיה.
כדי להתאים את הסיפור לקוראים צעירים בחרה שֹהם סמיט להוסיף לו פתיח; היא מזמינה את הקוראים להיות עדים לקטטה בין אח לאחות. סבתם של הילדים, המבקשת לשים סוף להתגוששות, מציעה להם לשמוע 'מעשה שקרה בירושלים לפני שנים רבות מאוד' ופותחת בסיפור על מה שקורה כשרבים ולא יודעים להשלים.
שהם סמיט, כלת פרס ראש הממשלה לספרות, מספרת לילדים אגדת חז"ל שרלונטית גם לימינו, כפי שעשתה בספריה "משל על שועל", "אות בבאר" ו"האגדות שלנו".
עינת צרפתי העניקה לסיפור איורים עזים ומפתיעים, מלאי הומור וחמלה.
