אָבּוּק הוא ספר הומוריסטי שכתב רועי אוחנה ואייר ולדיק סנדלר, המציג בדרך מקורית את נקודת המבט ואת החוויות של אב טרי בתהליך ההורות.
הספר ראה אור בהוצאה עצמית בעזרת תהליך מימון המונים, גרף תגובות אוהדות, עורר הזדהות רבה בקרב הורים ונמכר יפה מאוד אצלנו במגדלור - כצידה לדרך לאבות טריים ועל ידי אמהות המעוניינות להבין מה עובר לאבא בראש.
כותב מחבר הספר:
אָבּוּק הוא ספר הומוריסטי המלווה באיורים ומציג את הצד שלנו, האבות הטריים, בתהליך ההורות החדש והמורכב. מבטיח שזה הטקסט המשעמם היחיד שתקראו בנושא. בספר תמצאו תובנות, שירים וסיפורים קצרים, כל אלה מעבירים את התחושות, הרגשות ומעל הכל את האמת שלנו, האבות הטריים. בקיצור, לאמהות יש את "מדריך השנה הראשונה", "טעמים ראשונים", "גזים משניים", לאבות יש את אָבּוּק - להיות אבא, הסיפור האמיתי.
הולכים לגן שעשועים, או איך שאני קורא לזה “שעה וחמש דקות של שקט לאימא”.
מגיעים, מחנים את העגלה ומחפשים מתקן פנוי לכיבוש.
עושה סיבוב עם הקטנה בגן, מנסה להרשים ולהראות נוכחות להורים בגן שעשועים. חלקם מחייכים אלינו וחלק מסתכלים על כל צעד ואומרים לעצמם “רק שלא יתפוס לנו את הנדנדה המניאק הזה”.
קולטים שהמגלשה הקטנה פנויה, מרים את הקטנה וטס לעבר מגלשה הצהובה. רץ כאילו החיים שלי תלויים בזה, “אין מצב שהילדה הקטנה עם החולצה של קיטי משיגה אותנו”.
עשינו את זה, הקטנה עולה למגלשה, אבל במקום לרדת בצהובה היא כבר מטפסת באמוק לכיוון המגלשה האדומה, אחת בגובה של 287 מטר. משהו מפחיד. מה עושים? איך מתפעלים אירוע כזה? יצא לי פעם לתפעל אירוע חבלני, אבל זה? גדול עליי! דוחף תינוקות, שם רגל לילד שמנמן שרוצה לטפס בסולם, מנסה להגיע לקטנה שבדיוק בעוד שנייה כבר
יורדת במגלשה בגובה של חצי עזריאלי.
איכשהו מצליח להשתחל בסולם, עובר במנהרה צרה, כזאת שלא הייתה מביישת שום לוחם חמאס, מושיט את היד ומגיע אל הקטנה.
מסתכל לה בעיניים, מחבק אותה חזק ואומר לה:
“בחייאת, אל תעשי את זה עוד פעם, נראה לי שהילד השמנמן פתח את הברך שם למטה”.
