סאגה משפחתית על אחוות אחיות, חטאי משפחה עתיקים ומאבקה של אישה חזקה, שהמוות היה תמיד חלק מחייה.
ילדותה של סטלה פורטונה היתה עתירת תקריות מסכנות חיים. ברגעים יומיומיים כמו טיגון חצילים או האכלת חזירים מתרחשות לפתע, בלי שום סיבה, תפניות קטלניות. אפילו אמה של סטלה משוכנעת שבתה מקוללת או רדופה. שום אישה אינה שורדת שבע או שמונה מיתות ודאיות בלי סיבה. איך זה קרה לה? התשובה בסיפור שמתפרס על תשעה עשורים, שתי יבשות, והאמיתות האפלות והעמוקות ביותר של משפחה אחת.
בכפר האיטלקי שגדלה בו, היא נעזרת בקשיחותה הטבעית כדי להגן על אחותה ממציאות חיים קשה. היא גם מעוררת את זעמו של אביה, גבר שדורש כניעות מנשים ושהמתנה הגדולה ביותר שלו למשפחתו היא היעדרותו. כאשר האחיות מהגרות לארצות הברית, על סף מלחמת העולם השנייה, הן חייבות להתבגר זו לצד זו בעולם החדש. עד מהרה סטלה מגלה שההישרדות שלה חסרת ערך בלי הדבר היחיד שמשפחתה תמנע ממנה בכל מחיר, עצמאותה.
הקדמה
זהו סיפורה של מריה־סטלה השנייה, המכונה סטלה, לשעבר מאיבולי, כפר הררי בקלבריה שבאיטליה, ולאחרונה מקונטיקט שבארצות הברית. חייה ארכו יותר ממאה שנים, ובמהלך חיים אלה היא ידעה לא מעט קשיים ומזל ביש. זה הסיפור שמתאר איך קרה שהיא אף פעם לא מתה.
במרוצת מאה שנותיה יצאה סטלה פורטונה השנייה (עוד מעט אספר לכם על הראשונה), בשלום משמונה התנסויות של כמעט־מוות — אולי שבע, תלוי איך מונים אותן. היא ספגה מהלומות וזעזוע מוח, היא נחנקה, היא דיממה, והיא עברה כריתת אונה במוח. היא נכוותה חלקית משמן רותח, שוסעה מהגחון עד המעי בשני מקרים נפרדים, וביום אחר ניצלו חייה רק הודות לשגיאת דפוס. פעם אחת היא כמעט במקרה שלחה יד בנפשה.
האם מזל רע להפליא זימן לסטלה סכנות שכאלה, או מזל טוב להפליא הוא שחילץ אותה מהן ללא פגע? אני מתקשה להחליט. על כל פנים, לסיפור חיים אחד נדחסו הרפתקאות בשפע, אבל הקַלַבּרים הם אנשים קשוחים. אנחנו ידועים ככאלה, עיקשים ללא פשרות ובלי לתת את הדעת לטובתנו האישית. במרוצת מאות רבות כל כך של תולדותינו הצמיח המעט כל כך שראוי להילחם למענו אינסטינקט רב עוצמה שאין לעמוד בפניו — כשאנחנו חדורי מטרה, כוח הרצון שלנו גדול מהאיום שהדבר ימיט עלינו תוהו ובוהו, חרפה או מוות. מה שסטלה פורטונה נאבקה למענו בעקשנות כזאת, היה חייה בשבע (או בשמונה) פעמים שונות. הלוואי שיכולתי לומר שאיש מעולם לא האשים אותה בשל כך.
