רומן ביכורים של כוכב עולה בספרות האמריקאית, המשורר הווייטנאמי-אמריקאי אושן וונג, הכתוב בצורה של מכתב מבן אמריקאי וייטנאמי לאמו האנאלפביתית, מהגרת וייטנאמית פוסט־טראומטית.
הרומן חושף היסטוריה משפחתית שהחלה לפני שנולד המספר, היסטוריה שנטועה בווייטנאם ומשמשת פתח לחלקים בחייו שאמו לא ידעה מעולם, כשהכול מוביל לתגלית בלתי נשכחת.
השאלה איך לשרוד וגם למצוא בכך סוג של אושר עומדת בבסיס לזמן קצר יש בנו קסם, שהוא עדות לאהבה הטעונה בין אם יחידנית לבנה ויש בו גם התחקות כנה אחר גזע, מעמד, גבריות ואהבה ראשונה. הספר שואל שאלות שעומדות במרכז ההוויה האמריקאית, שקוע כמוה בהתמכרות, אלימות וטראומה, אבל גם מלוּוה בחמלה ועדינות.
אני, שאַת לימדת אותי להיות בלתי נראה כדי להישמר, שבבית הספר היסודי נשלחתי לפסק זמן של רבע שעה בפינה והתגליתי רק כעבור שעתיים, אחרי שכולם כבר הלכו וגברת הארדינג, שאכלה ליד שולחנה, הציצה מעל סלט המקרוני שלה והתנשפה. 'אוי! אוי, שכחתי שאתה עוד פה! מה אתה עוד עושה פה?
