"יום אחד נחתה עליי יפן", כותבת ענת אור מגל, מחברת הספר האישי, המיוחד, לבד ליפן, חתירה לתנועת השבירה. "לא הבנתי למה אני רוצה דווקא לשם. לא עניין אותי לראות את פריחת הדובדבן או המקדשים, או לאכול סושי. לא הבנתי מה כן מעניין אותי, רק ידעתי שאני רוצה לנסוע, ולבד. אם אהיה פיוטית, אגיד שנסעתי לחפש את היַפָּן שלי, ועל זה הספר".
"כשהגעתי ליפן לקחתי חופש מוחלט לתהות. לחקור. לשוטט. לא לדעת, וכתבתי על זה ספר - מסה אישית המשלבת עשרות ציורים שלי מתנועת השוטטות ומהמפגש של עולמי הפנימי ומחשבותיי על אמצע החיים, עם הזרות והייחוד של יפן".
כותבת על הספר רונה שפריר: זו לא ספרות מסע, לא רומן, גם לא יומן. זה סיפור שיש בו מרכיבים של אגדת עם (“אישה אחת קמה יום אחד…״) רגעים צילומיים שבהם נפתחים החושים, ומעל הכל, זה הסיפור של כל אחת מאיתנו: זו שרוצה, זו שתכף, זו שכבר מחר תארוז מזוודה, לחפש את היפן שלה. עונג צרוף של שפה חכמה, קווי איור מלאי חיים, ויכולת סיפורית אדירה".
