באוסף של פרגמנטים, חלומות, מחשבות ותיאורים קצרים, מציג המשורר יותם ראובני תמונת מצב הבנויה על היפוכו של צו השעה. לא רק שיש זמן, יש שפע של זמן, ואנחנו חיים בבהלה לא מוצדקת מפני הזמן שלא יספיק.
בישזמן השפה היא הנכס היחיד. אין זה אומר שתקשורת עם בני אדם אחרים תבהיר בין אחד לשני מה פירוש הדבר שישזמן. עד כה האנושות חונכה לכך שאינזמן לה. אדם חי בממוצע שבעים שנה ובתקופה זו עליו להתעשר, רוחנית וחומרית, להתרבות וגם להיות מאושר או לסבול, לפי הנסיבות. והעיקר, להספיק. לעמוד מול חברי כיתתו בתיכון, עשרות שנשים אחר כך, ובחמש הדקות שניתנו לו לומר הכל, לשכנע את החברים מאז שהוא ראוי לאהבתם. כי רק את אהבתם חיפש ואין לו מה לעשות עם אהבה שזרים אוהבים אותה. כאשר ישזמן אין משמעות בכל אלה. גם לידע אין כבר משמעות. אבל על הידע נדבר בנפרד.
