יצירת המופת של ריי ברדבורי, שראתה אור ב־1953 ונותרה מרהיבה, מרתקת ומבעיתה גם בחלוף יותר ממחצית המאה. פרנהייט 451 ניצב בשורה אחת עם הדיסטופיות הגדולות של המאה העשרים, ומציג חזון עוכר שלווה ומעורר מחשבה, אך בד בבד מזמֵן נבואת נחמה נוגעת ללב.
גאי מונטאג היה כבאי שתפקידו להבעיר. הוא אהב את עבודתו. מעולם לא עצר כדי לתהות על העונג שהוא חש למראה הזוהר הכתום של האש בלילה, או על השמחה שמציפה אותו למראה להבות המאכלות דפי ספרים. כי בעולמו של מונטאג בעלוּת על ספר היא פשע שדינו שרֵפה של הספר ושל הבית שבו הוסתר, והכבאים הם אלו שמוטלת עליהם המלאכה, צנזורים עם גפרורים. זהו עולם של תקשורת המונים מטמטמת, של תוכניות מציאוּת אינטראקטיביות, עולם שיש בו פנאי אך אין בו חופש, שיש בו שפע אך אין בו אהבה.
