עותקים נדירים! ספרו של במאי הקולנוע והסופר נדב לויתן, הממוען לנכדו איתי, אשר פורסם לראשונה בסוף 2008 בעילום שם במהדורה מצומצמת ואזל בתוך זמן קצר. לאחר מותו של לויתן ממחלת ריאות בינואר 2010, בת זוגו, הזמרת חוה אלברשטיין (שהקדישה לאותו נכד, איתי, את שירי הערש באלבום שביל החלב), הוציאה מחדש את הספר, הפעם תחת שמו של לויתן.
"הספר הזה הוא סיפור אהבה הדדי מאוד בין סבא לנכד; הסב רואה את החולשות באופיו של הנכד, והנכד רואה את הקמטים והפגמים בסבו, ובכל זאת הם אוהבים", כתב על הספר בני מר בהארץ. "מכתב לנכד הוא עדות נדירה, מזמן אמת, לאהבת נכד וסב, לפני שלומדים חשבונות וקרוא וכתוב".
הספר נולד באקראי, כאוסף מחשבות והארות שאט אט הצטברו ליצירה משמעותית, סיפרה אלברשטיין בשיחה עם תמר רותם שהתפרסמה בהארץ בנובמבר 2010: "נדב התכתב עם הבת שלי לפעמים באימייל וכתב לה על איתי. בתכתובת היו אמירות שרציתי לזכור. נדב כתב יפה בעיני, ולכן אמרתי לו שיתחיל להעלות על הנייר את המחשבות שלו".
על הספר, המלווה באיורים של צחי בן מנחם, כתבה תמר רותם: "כל אחד היה רוצה לקבל מכתב שכזה: אנושי, פיוטי, אבל חף מנוסטלגיה. נוגע ללב לפרקים, אך לא משתפך. ולמרות הכתיבה האישית, מכתב לנכד עשוי להיקרא גם כמסה ספרותית בעלת איכות שמעבר לזמן והמקום. יצירה עדינה כאקוורל על החיים מינקות עד זקנה, על אהבה, אהבת הטבע, האדם, על ילדות ומשפחה, וכל מה שביניהם".
אתה רק בן ארבע, חשבתי, איך תתמודד עם היעלמותי... לבריאים דרך ארוכה ולחולים קצרה. עצבות ירדה עלי והשתרשה בי ואז גם התחלתי לכתוב לך את הדברים האלה, שיום יבוא ואולי תקרא אותם.
בינך לביני מתגלגל האדם: רק אתמול היית תינוק וכבר אתה ילד, כהרף עין תהיה לנער, ובמהרה לגבר, לאדם מבוגר. אחר כך תהיה זקן, כמוני, והזיקנה, תגלה, איננה חולפת, אלא רק מחריפה. אבל בזכותך, נכדי, אני נהנה ממנה.