הקיפודה ברכותינו מחכה לגשם

הקיפודה ברכותינו מחכה לגשם, שכתבה ואיירה תהילה גולדברג, מחברת ומאיירת הסיפור על תכלת הצב ועל ילד מחמד, הוא סיפור עדין ושובה לב שחוגג את הטבע והשינוי, ובדרך עקיפה ולא דידקטית מעביר מסרים של שוויון, קבלה ורבגוניות, וחותר תחת חלוקת תפקידים מגדריים סטריאוטיפיים. 

הקיץ היה חם, ארוך ויבש, ועץ האלון נעשה עייף ומאובק יותר ויותר מיום ליום. יום אחד שמעה אותו ברכותינו חורק ונאנח. היא הצמידה את האוזן הפצפונת שלה אל גזע העץ, ושמעה אותו לוחש: "גשם, גשם...".

בהתבוננות החוצה, אל סביבתה, מגלה הקיפודה ברכותינו רמזים שמבשרים על שלהי הקיץ. ובמקביל, בהתבוננות פנימה, מתגלה סיפורה של משפחת הקיפודים העמלה יחד, בשיתוף ובקבלה, ומתכוננת לחילופי העונות ולבואו המיוחל של הגשם.