תרגום חדש לעברית של הקלסיקה האנטי-מלחמתית המצוינת שכתב ב-1938 הסופר והתסריטאי זוכה פרס האוסקר דלטון טרמבו, בעקבות מאמר על חייל שנפצע אנושות במלחמת העולם הראשונה.
ג'וני שב משדה הקרב, סמל לטרגיות ולאכזריות של מלחמות באשר הן, הוא רומן שובר לב, המוגש לנו כמונולוג של ג'ו בונהם, חייל אמריקאי צעיר ששוכב בבית חולים ולא מבין מה קרה לו. הוא לא שומע כלום (מלבד מחשבותיו וזכרונותיו), לא רואה כלום, ולאט-לאט מבין את חומרת פציעתו, ואילו עוד איברים הוא איבד. בעודו מעכל את שאירע לו, הוא נזכר באנקדוטות מחייו, צולל בחזרה לרגעים יפים, וחוזר למציאות רק כדי להיווכח שקרה לו אסון נורא – יותר ממוות – ומנסה למצוא דרך לתקשר עם סביבתו.
הרומן העלה לתודעה את המחיר הכבד שמשלמים חיילים; את הכאב, הפיזי והנפשי כאחד, שנושאים איתם השבים משדה הקרב, ואת מאבקם לחיות חיים מלאים. טרמבו מדגיש את אנושיותם של כל אותם חיילים שהחברה תופסת כנתון סטטיסטי או ככלי שרת בידי ממשלות. הם אמנם שרדו את אימי המלחמה, אך היא הותירה את חותמה בגופם ובנפשם.
הספר תורגם לראשונה לעברית בשנת 1974 בהוצאת תמוז, ועכשיו בתרגום עברי חדש ומצוין של יותם בנשלום.
הוא רצה שהטלפון יפסיק לצלצל. להרגיש רע זה מספיק גרוע לא צריך גם טלפון שמצלצל לך באוזן כל הלילה. והוא הרגיש ממש נורא. ולא בגלל היין הצרפתי החמוץ הזה שלהם. אי־אפשר לאגור מספיק ממנו בגוף כדי לנפח ככה את הראש. הבטן שלו עשתה סיבובים סיבובים סיבובים. איזה יופי שאף אחד לא עונה לטלפון. הוא נשמע כאילו הוא מצלצל בחדר ברוחב מיליון קילומטר. גם הראש שלו ברוחב מיליון קילומטר. שייחנק הטלפון.
הצלצול המעצבן הזה בטח נמצא בקצה השני של העולם. כדי להגיע עד אליו הוא יצטרך ללכת שנים. דרינג דרינג דרינג כל הלילה. נראה שמשהו ממש דחוף למישהו. טלפון שמצלצל בלילה זה חשוב. מוזר שאף אחד לא שם לב. ואיך מצפים ממנו לענות? הוא עייף והראש שלו נפוח לגמרי. אפשר לתקוע לו טלפון שלם באוזן והוא לא ירגיש. בטח שתה דינמיט.
למה לעזאזל אף אחד לא עונה לטלפון?
