באזהרת שוליים, שהיה מוכן לרדת לדפוס לפני השבעה באוקטובר 2023, מצביע הפסיכולוג החברתי פרופ' עירן הלפרין על השנאה בין קבוצות חברתיות וזהותיות בחברה הישראלית כמנוע המרכזי לחלק גדול מתהליכי ההקצנה, המובילים את המדינה לתהליך של פירוק פנימי, שמותיר אותה חלשה מול אתגריה הפנימיים והחיצוניים.
הלפרין, חוקר ומרצה במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, שהקדיש חלק גדול מהקריירה האקדמית שלו לנושא השנאה ואחד הראשונים בעולם שהקדיש לנושא עבודת דוקטורט שלמה, מנתח את שורשי השנאה ואת המנגנונים שמאפשרים ומעודדים אותה, מפענח את המגמות החברתיות שעושות את השנאה דומיננטית כל כך בחברה הישראלית, וקובע כי למרות הכול, אפשר להתמודד עם ההקצנה והשנאה.
לטענתו, "החתירה הבלתי פוסקת של המנהיגות הפוליטית והאזרחית בצד הדמוקרטי־ליברלי לחיבורים, למציאת המשותף ולטשטוש ההבדלים, אינה מאפשרת עמידה עיקשת על עקרונות וערכים שבלעדיהם לא ניתן לרסן את תהליכי ההקצנה". כפי שניסח עמרי הרצוג בביקורת על הספר בהארץ: "המסר שלו נוקב: אנחנו לא יכולים לבזבז זמן או אנרגיה על ניסיונות פיוס מדומה. מצב חירום, שבו ערכי היסוד הדמוקרטיים עומדים בפני סכנה ממשית, דורש מלחמה נטולת פחד — ולא מעגלי שיח".
"העוצמה הרעיונית שלו [של הספר]", כותב הרצוג, "ממוקמת בעיקר בחציו השני, שבו הלפרין חוצה את קו הגבול שבין חוקר אקדמי לאינטלקטואל ציבורי. תפישת העולם שלו אינה נשענת רק על ממצאים ומודלים סטריליים, אלא גם על ניסיון מקצועי ועל קריאה סובייקטיבית של המציאות; הוא מביע אותה באופן חי, נועז ומלא תשוקה".
כאשר כתבתי את הספר, במהלך השנה שקדמה לאירועי השבעה באוקטובר ולמלחמת עזה, לא חזיתי שהתוצאות של ההתפוררות הפנימית של החברה הישראלית עלולות להיות קרקע פורייה לטרגדיה גדולה כמו זו שבאה עלינו. עם זאת, כבר בגרסה המקורית של הספר כתבתי שהשנאה הפנימית מפרקת את החברה הישראלית, מונעת ממנה התמודדות עמוקה ורצינית עם האתגרים שלה, ועושה אותה חשופה יותר לפגיעה מבפנים ומבחוץ. שוב, מובן שלא חזיתי את אירועי השבעה באוקטובר, אבל נדמה לי שעוד לפניהם היתה הסכמה רחבה בחברה הישראלית שהפכנו לחברה בתפקוד נמוך, ושרמת התפקוד הכמעט פתולוגית הזאת נובעת לפחות בחלקה ממסע ההקצנה שאנחנו עוברים בשני העשורים האחרונים, מסע שהשנאה הבין־קבוצתית ממלאת בו תפקיד מרכזי. ולכן, גם אל מול האירוע הקשה שחווינו בשבעה באוקטובר והמלחמה שפרצה אחריו, נכון בעיני להפנות זרקור אל תוככי החברה הישראלית, ולא לוותר על מבט כֵּן ועמוק אל מסע ההקצנה שלה, שמילא תפקיד מרכזי בתהליך שהוביל אותנו אל אותם אירועים קשים.
