יצירת מופת של המאה העשרים, פרי מחשבתו של הפילוסוף, הסוציולוג ומבקר התרבות הסלובני סלבוי ז'יז'ק, אשר פרסומה בשנת 1989 היה אירוע רב השפעה במרחב של המחשבה הביקורתית: מושגים שנדמה שאבד עליהם הכלח כגון אידיאולוגיה, אינטרפלציה, קריאה סימפטומטית, תשוקה ודחף, סובייקט ומהפכה קיבלו חיים מחודשים והזדמנות נוספת לארגן עבור אינטלקטואלים ברחבי העולם את החוויה של סוף המאה ושל הידע שנצבר במהלכה.
האובייקט הנשגב של האידיאולוגיה הציע בפעם הראשונה סינתזה מקורית של שתי מסורות מרקסיסטיות יריבות – זו שהושפעה ממרקס המוקדם ומהגל, וזו שהושפעה ממרקס המאוחר ומאלתוסר ותלמידיו. למרבה האירוניה, התפר שחיבר בין שתי המפלגות הרעיוניות היריבות הוא לאקאן. ז'יז'ק מחבר כאן לראשונה את הגל, מרקס, אלתוסר ולאקאן לכדי מטריצת פעולה והיקסמות דרך המושג הסוגסטיבי והעמום שלו - "הממשי".
