אובדנים שאינם מוות

לכולנו ברור שלמותו ואובדנו של אדם מתלווה כאב, אבל מה קורה כשחוויית האובדן אינה נובעת ממוות? האם גם אז נהירה לנו נוכחותם של הכאב, הצער והעצב? האם גם במצבים אלה ברור לנו שחשוב להיות נוכחים, לתת הכרה לחוויית האובדן ולרגשות המתלווים אליה?

ספרה של פרופ' נחמי באום, ראש בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן, עוסק באובדנים שאינם מוות - חוויות אובדן הנובעות מאירועים שאינם צפויים, אך גם ממעברים צפויים, נורמטיביים ואף משמחים. מכיוון שחוויות אובדן אלה נופלות לרוב מחוץ לגבולות מה שמקובל להגדיר ולראות כאובדן, רבים מהאנשים שחווים אותן ומי שנמצא בקרבתם חסרים שפה לתאר את המתרחש.

בשער הראשון מוצגת הבחירה להגדיר את התופעה על דרך השלילה, מפורטים המאפיינים המייחדים את תהליכי ההתאבלות ב"אובדנים שאינם מוות" ומוּארת תרומתה של העצבות לתהליך ההתאבלות. השער השני עוסק במגוון חוויות אובדן: חוויות המתלוות לתהליך הספרציה-אינדיווידואציה (שלא כמקובל, מנקודת המבט של האם), חוויות האובדן של הורים בעקבות רילוקיישן של הילד למדינה אחרת, בעקבות גירושין או בשל הוצאת ילדים מהבית, וכן חוויית האובדן של בני זוג בתהליך התרת הזוגיות. בהמשך מדגימה באום חוויות אובדן הנובעות מתחושת הֶעְדֵר נוכח ציפיות אישיות-חברתיות נורמטיביות שלא התממשו, למשל ברווקות מאוחרת, כשקיים קושי להרוֹת או בלידה מוקדמת, וכן חוויית האובדן המתלווה למעבר נורמטיבי, שלרוב הוא צפוי, רצוי ואף משמח - המעבר לאימהות.

פרופ' נחמי באום היא ראש בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן; עובדת סוציאלית, פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ומדריכה.