מרים והים - קרטון

"היה הייתה ילדה מרים, שלא ראתה אף פעם ים”: קלסיקה לקטנטנים מאת הסופרת מיריק שניר עם איורים של גיל־לי אלון קוריאל – סיפור מחורז על מרים הלומדת בדרכה על הים, כאן בספר קרטון, דפים עבים.

מרים אינה יודעת מה זה ים, ולכן היא שואלת שואלת: האם הוא גדול? האם הוא קטן? האם הוא שחור? האם הוא לבן? כל שאלותיה הפכים. בדרכה עוברת מרים שלולית, בריכה ונהר, ובכל מקום שואלת: “האם זה הים?” אנשים וילדים משיבים על שאלותיה ומדריכים אותה. כאשר מרים מגיעה לחוף ורואה את הים, היא כבר לא צריכה לשאול, היא כבר יודעת ואומרת: “אה! זה הים!”

המחברת מיריק שניר מציעה באתר שלה חומר למחשבה על הסיפור:
הים בסיפור מסמל כל דבר בעולם המעורר סקרנותם של ילדים. הים נמצא בשמה של הילדה מרים, לכן, מסע הלמידה שלה הוא גם פנימי. הים הוא נושא קרוב אליה, הוא משמעותי עבורה. למידת אמת מתרחשת כאשר הילד מגלה עניין אמיתי בנושא הנלמד. את מסע הלמידה שלה היא מתחילה בשאלות. למידת אמת מתחילה משאלת אמת של ילד, לא משאלות שאנחנו הנחתנו עליו. אם היו עונים למרים על כל שאלותיה, האם הייתה לומדת את הריח, הצבע, הקול, הטעם, המגע של הים? אם היו לוקחים אותה עם אוטו לים, מה היא הייתה מפסידה? מה אנחנו היינו מפסידים? עולמה של מרים הולך ומתרחב, מעגלים, מעגלים. מרים לומדת שהטעות היא חלק חשוב בלמידה, היא לא משתקת אלא מאתגרת. מרים לא הולכת אל הים לבדה, לאורך כל הדרך היא שואלת אנשים, אבל היא מגיעה אל הים בעצמה. לבדי ובעצמי אינן מילים נרדפות. לבדי בא מבדידות, בעצמי בא מעוצמה. תהליך הלמידה הטבעי של מרים, כן נתמך אך לא מופרע, ולרגע של הגילוי היא מגיעה בעצמה. זו למידת אמת. את מה שלמדה לא תצטרך לשנן, זה שינה אותה, זה שלה לעד.