"החיות מאפשרות לי לדבר על מחשבות של בני אדם, להכניס הומור ונקודת מבט מקורית", סיפרה הקומיקסאית והמאיירת אילנה זפרן בראיון בהארץ עם נעמה ריבה לקראת צאת ספרה גלויות לב – רומן מכתבים גרפי, ובו קובץ גלויות שג'יין ארמדילה כותבת ומציירת לחברתה, מרמיטה, ובהן אינספור איורים של חיות בר נוספות.
ארמדילה מתגוררת במאורה באוסטין טקסס, ומרמיטה - תושבת תל אביב. עד לא מזמן היה הקשר ביניהם דו-סטרי, אבל יום אחד מרמיטה מפסיקה לענות לארמדילה, והגלויות של ג'יין נותרות ללא מענה. במשך שנה הארמדילה כותבת, מציירת ומתגעגעת, פותחת את הלב בפני המרמיטה השותקת ומגלה לה ולעצמה דברים חבויים ועמוקים על אהבה ואכזבה, על בדידות ועל שמחות קטנות שהחיים מזמנים.
"השפה של זפרן היא כמו־ילדית, אבל אנשים בכל גיל יכולים למצוא בה את כאביהם", כתבה נעמה ריבה, ואילנה הוסיפה בראיון: "אני מאוד אוהבת את הארמדיל [...] זו חיה שנראית מוזר, לא ידידותית. היא נוטה להתבודד וחיה במאורה. אני מרגישה שאנחנו דומות. היא מיוחדת ויוצאת דופן, אבל יש בה צד שרוצה להיות כמו כולם [...] באיורים ובסיפורים שלי אני תמיד מעדיפה חיות על בני אדם, וכנראה גם בחיים. אני טבעונית לא כולל קינוחים. החלטתי שהספר יאויר בחיות בר ולא חתולים. ככה קיבלתי מגוון אינסופי. יש הרבה חיות. המרמיטה היא החיה הנוספת שמרכזית. היא חשובה כי היא גורמת לארמדילה להיפתח".
מרמיטה היקרה,
חלף זמן מה מאז ששמעתי ממך. אולי גלוייתי הקודמת אבדה בלב ים?
בכל בוקר שאני קמה ומתאקלמת מחדש בעולם, יש לב שמקווה שגלויה ממך תקדם את פני היום.
