בתור הזהב של הסוציאל–דמוקרטיה, הקשר בין אדריכלות מודרנית ומבני ציבור התבסס על התשתית הכלכלית והחברתית של מדינת הרווחה. כאשר תהליכי ההפרטה החלו לסדוק את התשתית הזאת, נקלעה גם האדריכלות, שעמלה על מתן צורה לספֵירה הציבורית, לעמדה בעייתית.
האדריכל יליד תל אביב, אסף לרמן, מציע לשאוב מן הרגעים המכוננים של האדריכלות הישראלית ולהנחית גרסה מעודכנת של הישן בלב החדש. גוף העבודה שלו ממוקד במרחב הציבורי ובנסיון להטעין אותו ברלוונטיות חדשה אל נוכח מגמת ההפרטה אשר מאיימת על עצם קיומו. במסגרת זו לרמן חתום על התערבות ועידכון של כמה מהפרויקטים האיקוניים ביותר בישראל, בהם חידוש היכל הספורט ביד אליהו, חידוש בניין עיריית תל אביב, הספרייה באוניברסיטת חיפה ומרכז תאו בהרצליה.
דן הנדל הוא כותב ואוצר שעבודתו מתמקדת בתערוכות מבוססות מחקר, תוך תשומת לב מיוחדת לרעיונות, דמויות ופרקטיקות שאינם נחקרים דיים, המשפיעים על סביבות בנויות עכשוויות.
