ספרו של הפילוסוף היהודי-צרפתי עמנואל לוינס (1995-1906), ההוגה הראשון שהעניק בכורה לשאלת "האחר" בפילוסופיה.
הומניזם של האדם האחר, פרי משנתו המאוחרת של לוינס, מיוחד לתורת האתיקה. מתוך שזירת רצף הדיון סביב שאלת ההומניזם וחשיבותו בשיח של מדעי האדם, בא לוינס לידי התבוננות מחודשת בשאלות יסוד בפילוסופיה המערבית. ההיאחזות הקנונית בסובייקט - ותפיסתו של הסובייקט כנקודת מוצא אוניברסלית בלתי מעורערת - מקבלות אצל לוינס תפנית עם הגדרת האני כ"מי שנתון כולו למען זולתו".
מהפך זה מכוון לעבר האחר האנושי, ומבעד לפניו המביעות גם לעבר האחרות המוחלטת, האלוהית. פני הזולת, תמה עיקרית בספר, מגלות נקודת מוצא פילוסופית חדשה שאינה אונטולוגית או תיאורטית, אלא היא אתית. המשמעות החדשה שהיא נותנת לחיינו מסייעת לנו להבין את פשר האחריות האנושית שאין לסרב לה, להתוודע אל הברית הקדם-קמאית עם הטוב, ולהאזין לקולו של הנעדר.
