ספרו של פרופ' שלמה בידרמן, אשר ראה אור לראשונה ב-1995 בסדרת ספרי האוניברסיטה המשודרת והודפס מאז במהדורות רבות.
ההנחה העומדת ביסודו של הספר היא שללא הבנה של התורה הפילוסופית של הבודהה לא נוכל להבין את התופעה התרבותית רחבת ההיקף ואדירת ההשפעה שמקובל לכנותה "בודהיזם". לכן מוצגת בספר ראשיתו של הבודהיזם כממוקדת בתורתו הפילוסופית של הבודהה, אשר פעל במאה השישית לפני הספירה, באזור שבין צפון הודו ובין נפאל.
בהיותו בן 35, לאחר כמה שנים של סיגופים ללא תועלת, הגיע אותו אדם להארה והפך לבודהה. תכניה של הארה זו הם מרכזיים בחשיבותם לבודהיזם שאותו ייסד. תכנים אלה עוסקים בכמה מהבעיות היסודיות המשותפות לבני–האדם באשר הם, ובאמצעות ההארה מוצעת דרך ברורה לפתרונן: הבודהיזם דורש מהאדם לראות את המציאות נכוחה, והכלי היחיד שיכול להביא לראייה חדשה וממוקדת כזו הוא התבונה, כלומר, מחשבתו החופשית של האדם.
שלמה בידרמן הוא פילוסוף ישראלי, פרופסור אֶמֶרִיטוּס לפילוסופיה, המתמחה בפילוסופיה הודית, פילוסופיה של הדת ובפילוסופיה השוואתית. לימד במשך שנים רבות בחוג לפילוסופיה של אוניברסיטת תל אביב.
