ירושלים על הים

בְּשַׁבָּת בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁאִמָּא וְאַבָּא עוֹד יְשֵׁנִים, אֲנִי וַאֲחוֹתִי טַלְיָה מִשְׁתַּעַמְמִים מָוֶת.
עַד שֶׁהַמְּטַפֶּלֶת שֶׁלָּנוּ אֵרִיקָה מִתְעוֹרֶרֶת.

אֵרִיקָה − מְטַפֶּלֶת בִּכְלָל לֹא רָעָה.
הָמוֹן הִיא מְצַחְקֶקֶת.
וְכָל דָּבָר שֶׁשּׁוֹאֲלִים אִם מֻתָּר, הִיא עוֹנָה: ״לָמָּה לֹא?״
יֵשׁ לָהּ גַּם מִשְׁפָּט בְּאַנְגְּלִית שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת כְּשֶׁמְּשַׂחֲקִים מִשְׂחֲקֵי קֻפְסָה: “Your turn, baby“,
(שֶׁזֶּה: “עַכְשָׁו תּוֹרְךָ, מֹתֶק“).

רַק שֶׁלִּפְעָמִים אֵרִיקָה קְצָת עַצְבָּנִית.
זֶה כְּשֶׁהִיא מִתְגַּעְגַּעַת לָאַחְיָנִים שֶׁלָּהּ בְּרוֹמַנְיָה.
וְאָז יֵשׁ לָהּ מִין בְּעִיטָה צְדָדִית מְסֻבֶּבֶת, כְּמוֹ שֶׁל כַּדּוּרַגְלָן.
הִיא בּוֹעֶטֶת בְּכִסֵּא אוֹ בְּשׁוֹאֵב הָאָבָק.
אֲנִי מֵת עַל זֶה.
וְעוֹד עִם נַעֲלֵי הַפְּלַטְפוֹרְמָה שֶׁלָּהּ. בּוּם!
אֲבָל הַכֵּיף הַגָּדוֹל זֶה שֶׁבְּרוֹמַנְיָה אֵרִיקָה הָיְתָה
מְהַנְדֶּסֶת מַחְשְׁבִים.
הִיא יְכוֹלָה לִשְׁלֹף לָכֶם מֵהַמַּחְשֵׁב וִירוּסִים שֶׁלֹּא
חֲלַמְתֶּם עֲלֵיהֶם.