האומנם רדפה הנהגת המדינה בעשורים הראשונים את היידיש ואסרה את השימוש בה מטעמים אידיאולוגיים? רחל רוז'נסקי, פרופסור חבר למדעי היהדות באוניברסיטת בראון, מאתגרת דעה רווחת זו ומציעה פרשנות חדשה ליחסים בין היידיש לתרבות העברית הישראלית.
אהובה ודחויה עוקב אחר התפתחותה של היידיש – זירה שוקקת של עיתונות, תיאטרון, מחקר אקדמי וספרות – מהכרזת המדינה ועד סוף המאה העשרים, ומגלה שאף כי הרשויות ראו בהנחלת העברית מטרה ראשונה במעלה, לא הייתה להם מדיניות מוגדרת ביחס ליידיש. גורלה של השפה עוצב על ידי ההתפתחויות החברתיות והפוליטיות, האווירה התרבותית בישראל ועל פי אינטרסים כלכליים ופוליטיים שונים.
בהתבסס על מחקר ארכיוני מעמיק, בוחנת המחברת גם את המתחים ששררו בשנות המדינה הראשונות בין סופרי יידיש ופעילים בזירה זו לבין ראשי המדינה, וכן דנה בעניין המחודש שהתעורר בישראל ביידיש במאה ה-21. הספר, שראה אור לראשונה באנגלית, זכה בפרס ג'ורדן שניצר מטעם האגודה האמריקאית למדעי היהדות לספר הטוב ביותר לשנת 2022 בקטגוריית היסטוריה ותרבות יהודית באירופה ובישראל.
ציור העטיפה: ענבל רוז'נסקי
במאי 1976 נתקלו קוראי סימן קריאה, כתב עת ספרותי ישראלי מרכזי באותה עת, בשם שרובם לא שמעו עד אז. יוסל בירשטיין. גיליון 6 של הרבעון הביא תרגום עברי של סיפור שכתב בירשטיין ביידיש, לצד ראיון מקיף עם הסופר. תרבות היידיש הייתה באותה עת באחת מנקודות השפל שלה בישראל, ושמותיהם של סופרי יידיש היו כמעט זרים לקורא הישראלי.
