בהמתנה למעצר באישון לילה

"ספרו המטלטל של איזגיל רצוף זיכרונות על הדיכוי והרדיפה שעבר במולדתו, היכן שחלומות הופכים לסיוטים. כתיבתו כנה וקולחת. זה לא רק ספר טוב — זה ספר חובה", כתב האמן הסיני ולוחם זכויות האדם אַיי וֵייוֵיי על ספרו של המשורר והאינטלקטואל האויגורי טאהיר חמוט איזגיל, ובו זיכרונות מהדיכוי שמפעילה ממשלת סין על העם האויגורי, מיעוט מוסלמי המרוכז במערב סין.

בזה אחר זה נעלמים חבריו של איזגיל. העם האויגורי נרדף במשך שנים, ובשנת 2017 המצב החמיר כשממשלת סין החלה להפעיל מערכות מעקב חדשות. בעקבות זאת נעלמו יותר ממיליון איש, שנעצרו ונשלחו למחנות "חינוך מחדש". איזגיל – שגדל בקשגאר, למד באוניברסיטה בבייג'ינג ומתגורר כיום בארצות הברית – הכיר את המחנות הללו. ב־1996 הוא נעצר כשניסה לעזוב את סין, נאלץ לחתום על הודאה כוזבת ונשלח למחנה עבודה. אבל אפילו הוא לא חזה את צעדי הממשלה נגד האויגורים שני עשורים מאוחר יותר. האם הסימן מבשר הרע הראשון היה חקירה שעבר אחרי שהעז לשוחח בטלפון עם חבר מחו"ל? או כשחבר אחר נידון למאסר עולם לאחר שניסה לטעון לזכויות האויגורים? ואולי היה זה כשהשלטונות החרימו את מקלטי הרדיו ובודדו את האויגורים מהעולם?

בגל המעצרים ההמוני שבו נלקחים חבריו ושכניו, איזגיל יודע שבכל רגע עלולים לבוא לקחת גם אותו. הוא מציב ליד דלת הבית זוג נעליים, סוודר חם ומעיל למקרה ששוטרים יגיעו באישון לילה. בעוד אשתו ושתי בנותיו ישנות, שנתו נודדת; התקווה היחידה של משפחתו היא לברוח מסין.