הדוב והשבלול

על קשר חברי ש(אולי) לא מתממש בספר הילדים הראשון שגם כתב אחד המאיירים האהובים והעסוקים ביותר בארץ שחר קובר, ומבוסס לדבריו "על רעיון קטן שנבט אי שם בראשי לפני שנים: יש חיות שישנות שנת חורף, ויש כאלו ששוקעות בשנת קיץ, ואם כך, אולי לעולם לא ייפגשו?"

או כפי שכתוב בגב הספר: הַדֹּב וְהַשַּׁבְּלוּל חוֹלְקִים אֶת אוֹתָם הַנּוֹפִים, הָעֵצִים וְהָאֲהָבוֹת, אַךְ לְעוֹלָם לֹא בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן. עוֹנוֹת הַשָּׁנָה הֵן שֶׁמַּפְרִידוֹת בֵּינֵיהֶם. זֶהוּ סִפּוּר עָדִין וּפִיּוּטִי עַל צִפִּיָּה, עַל נְדִיבוּת וְעַל חֲבֵרוּת, שֶׁמַּזְכִּיר לָנוּ שֶׁגַּם כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ רְחוֹקִים זֶה מִזֶּה, הַקְּשָׁרִים שֶׁמְּחַבְּרִים בֵּינֵינוּ יְכוֹלִים לְחַמֵּם אֲפִלּוּ אֶת הַלֵּילוֹת הַקָּרִים בְּיוֹתֵר".

הדוב והשבלול הוא "יצירה ממגנטת, שמצליחה לבנות עולם סיפורי ורגשי במעט מילים", כתב ד"ר שי רודין בביקורת משבחת על הספר. "לא אחת, מתוארת חברות בספרי ילדים כמצריכה הימצאות פיזית באותו המרחב, דיאלוג בין חברים ומשחק משותף. אולם 'אחורי הקלעים' של החברות נסתרת מן הילדים, על פי רוב. הכמיהה לחבר, תחושת הבדידות כשאין חברים, המחשבה על כיצד לתרגם רגש להצעת חברות או לקרבה לאחר. כיצד לשמח את האחר. ואלו התמות שנוכחות בסיפור הזה, שהוא בבחינת אבן חן נדירה.
"חשוב מאוד שנדע לקבל סופים שאינם סגורים הרמטית בסיפורי ילדים. לא כל סיפור צריך להסתיים בחתונה. הרשו לילדים לדמיין ולענות על השאלה שמרחפת מעל פני הסיפור הנפלא הזה – האם תהיה פה חברות, או שמא, בשל מגבלות תקופות השינה השונות, השניים לא יזכו להכיר לעומק. הסיום הוא חגיגה מחשבתית, וסיפור טוב הוא סיפור שממשיך להדהד בתודעה של הילד (ושלנו)".