"חלפו תשעים שנה מאז שהספר הזה ראה אור, אך הקריאה בו כיום היא כמו בהייה בגרוע מכול שמחכה לנו בשבוע הבא", נכתב בניו יורק טיימס על האופרמנים, שכתב ליון פויכטוונגר ב-1933 ומתאר בזמן אמת, דרך עיניה של משפחה יהודית בורגנית אחת, את התפרקותה וקריסתה של דמוקרטיה ליברלית.
בימיה התוססים של ברלין בעידן רפובליקת ויימאר, האופרמנים הם סמל למסורת וליציבות. אחד האחים אחראי על רשת חנויות הרהיטים המשפחתית שהקים הסב, אח שני הוא מנתח מצליח והשלישי חוקר ספרות גרמנית ומבקר מוערך. הם עשירים, ליברלים ועמודי תווך בקהילה, צאצאים גאים של תנועת ההשכלה הגרמנית. היטלר לא מהווה איום מבחינתם. ואז – הנאצים עולים לשלטון, והאופרמנים וילדיהם ניצבים בפני בחירה אכזרית: להסתגל, לברוח (אם יוכלו) או להתנגד.
הספר תורגם לראשונה לאנגלית ב-1933, והשנה ראה אור תרגום מתוקן עם הקדמת המתרגם ג׳ושוע כהן, זוכה פרס פוליצר לשנת 2022 על ספרו הנתניהוז. לעברית תורגם הספר לראשונה לפני כארבעים שנה על ידי צבי ארד, ועכשיו בתרגום חדש מאת ניצה בן-ארי.
ליון פויכטוונגר (1958-1844), מחברם של רבי מכר היסטוריים כמו היהודי זיס, נודע בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים בזכות שיתופי הפעולה שלו עם ברטולד ברכט ובשל הביקורת הגלויה שהשמיע נגד התנועה הנאצית כבר בימיה הראשונים. פויכטוונגר ואשתו הוגלו לצרפת, ובזמן מלחמת העולם השנייה נעצרו על ידי משטר וישי. הם ברחו לארצות הברית והשתקעו בלוס אנג'לס, שם היו לדמויות בולטות בקהילת המהגרים שכללה את ברכט, תומאס מאן, היינריך מאן, אלפרד דבלין ורבים אחרים.
כשדוקטור גוסטב אוֹפֶּרמַן התעורר ביום השישה־עשר בנובמבר, יום הולדתו החמישים, זה קרה הרבה לפני זריחת החמה. הדבר הרגיז אותו. היום אמור להיות עמוס, והיה בכוונתו לישון היטב.
הוא הצליח להבחין בכמה צמרות עצים עירומים ובפיסת שמים מול מיטתו. השמים היו גבוהים ובהירים, ללא הערפל המאפיין בדרך כלל את חודש נובמבר.
הוא התיישר, התמתח ופיהק. הסיר מעליו בהחלטיות את השמיכה, כיוון שכבר היה ער, והשליך אותה הצדה על המיטה הרחבה והנמוכה, העביר בתנופה את שתי רגליו לרצפה, הגיח מחמימות הסדינים והשמיכה אל הבוקר הקר ויצא החוצה למרפסת.
