אהבה מיד ראשונה

פגשתי אותה בחוף כשנמלטתי מהמים, רטובה לגמרי, אבל סחוטה כמו סחָבַת רצפה. הים נהיה סוער בשניות ללא שום התראה, והגלים הזועמים הפכו וסחפו אותי וערבלו לי את הבטן. צעדתי מתנשפת לכיוון תיק הקש שלי וראיתי אותה. היא שכבה על החול החם בלי שום גורם מתווך, בלי מגבת, בלי לונגי ובלי מחצלת, בביקיני לבן שהונח בצורה מושלמת על הגוף המלא והשחום שלה. לא נראָה שאכפת לה אם גרגירי החול נכנסים לתוך בגד הים או לחריצי הגוף שלה, או שהבטן קצת משתפלת בגלל מנח הישיבה. היא לא נראתה מוטרדת מהשמש, שהאירה כל מילימטר בעורה, או משקיפותו האפשרית של בגד הים הלבן במגע עם המים. היא היתה טבעית ולא מתאמצת. יפה, אבל לא כמו במגזינים. עם שבירה קטנה במרכזה של עצם האף, שפתיים עבות ובשרניות ושׂער דבש גלי ותפוח, מהסוג שכולן מעדיפות היום להחליק כדי להרגיע את הנפח ולתת לו ברק. היא נראתה לי כמו אלה, אלת ים שזופה, שחזרה זה עתה מחופשה בקריביים. כשראתה אותי עומדת לידה, הציעה לי פלח אבטיח מהשניים שהחזיקה, אחד בכל יד. מעניין מאיפה היא הוציאה אותם, תהיתי, כי לא ראיתי לידה שום קופסה, צידנית או שקית. גם לא טלפון. רק היא וחול הים והאבטיח. התיישבתי לצדה, מנסה להסתיר את קוצר הנשימה שלי.