באדם בצלם אלוהים מתחקה ד"ר תומר פרסיקו - עמית מחקר במכון שלום הרטמן ומרצה למשפט עברי ולימודי ישראל באוניברסיטת קליפורניה, ברקלי - אחר שורשיו של האינדיווידואליזם, ומראה כיצד הוא התפתח מהרעיון המקראי בדבר בריאתו של האדם בצלם אלוהים.
מהמהפכה המדעית, דרך תהליך החילון ועד לדמוקרטיה ולפמיניזם, מאות השנים האחרונות הביאו לשינוי חסר תקדים ביחסו של האדם אל העולם ואל עצמו. שינוי זה לא היה אפשרי ללא עיקרון מכונן - האינדיווידואליזם המודרני - שנהפך לאחד מיסודותיה של התרבות המערבית ולסימן ההיכר שלה.
פרסיקו מציג בספר את ההיסטוריה התרבותית והאינטלקטואלית של האינדיווידואליזם ואת השפעתו של רעיון "צלם אלוהים" על העולם המודרני. לספר אמירה משמעותית גם על יהדות זמננו: הוא מבהיר כיצד היהדות, שהעניקה את עיקרון "צלם אלוהים" למערב, השתנתה בעצמה באופן עמוק בעקבות אימוצו. לבסוף עומד הספר על שאלת משמעותה של ההיסטוריה. לטענתו של פרסיקו זו השאלה החשובה ביותר שיהודי יכול לשאול כיום.
השאלה החשובה ביותר שיכול יהודי לשאול את עצמו בזמן הזה איננה האם יש אלוהים או האם מעמד הר סיני התרחש. השאלה החשובה ביותר שיכול יהודי לשאול את עצמו בזמן הזה היא האם קרה משהו בעל משמעות במאות השנים האחרונות. כוונתי היא לניסיון שלנו לברר האם הנאורות, המתודה המדעית, התודעה ההיסטורית, תהליך החילון, ההומניזם, הפמיניזם והדמוקרטיה הם התפתחויות מהותיות וחסרות תקדים בהיסטוריה האנושית, או שמא מדובר באירועים נוספים על רצף התלאות שעובר עם ישראל במסעו מגלות לגאולה, עיקולים אקראיים, חסרי ייחוד כשלעצמם, בדרך החתחתים היהודית. זו שאלה יסודית ומהותית יותר מן השאלות על קיומו של האל או על אמיתותו ההיסטורית של מעמד הר סיני, כיוון שהיא זו שתקבע את דרך ההתייחסות שלנו לתשובות שנעלה לשתי השאלות הללו.
העמדה שלפיה לא קרה דבר בעל משמעות במאות השנים האחרונות מולידה גישה שמרנית, שמתייחסת אל המציאות המודרנית כאל מכשול נוסף וזמני בדרכה של המסורת. זו עמדתה של היהדות החרדית. עבורה, ההיסטוריה אינה אלא מסלול של תלאות ומהמורות מן הגלות ועד לגאולה. בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, ובכל דור ודור הקב"ה מצילנו מידם (אם כי, יש להודות, בדרך כלל במחיר לא קטן). על פי השקפה זו, התמורות האדירות שעברה האנושות עם הכניסה אל העידן המודרני אינן אלא משוכות נוספות שהטיל שר ההיסטוריה בדרכו של העם היהודי, ומולן עלינו לנשוך שפתיים ולהמשיך עד כמה שאפשר ללא שינוי. הרי "חדש אסור מן התורה".
ההכרעה ההפוכה – שאכן נפל דבר בעידן המודרני – מולידה מסקנות מרחיקות לכת: המציאות המודרנית מהווה עולם חדש ושונה, מבחינה מהותית ועקרונית, ממה שהיה, ובהתאם לכך, המסורת שהתעצבה בגלות באלפיים השנים האחרונות חייבת גם היא להשתנות.
