בארי כהן בדרכים

בּארי כהן, מי שבניהולו נכסים בשווי 2.4 מיליארד דולר, נכנס מתנודד למסוף האוטובוסים פּוֹרט אוֹת'וֹריטי, ניו יורק. שיכור ומדמם לעין כול. חתך נקי מעל גבתו השמאלית — שחרצה ציפורן ידה של המטפלת, ותחת עינו שריטה דמוית דמעה מידי אשתו. השעה היתה 03:20 לפנות בוקר.

הפעם האחרונה שבה הגיע לפורט אות'וריטי היתה לפני עשרים וארבע שנים. הוא נסע באוטובוס לריצ'מוֹנד, וירג'יניה, אל החברה שלו מהקולג'. את נסיעת העלומים הזו שלו היה רואה בעיני רוחו כל אימת שמדדי שוק המניות סטַנדַרד אנד פּוּרס דיכאו אותו, או בכל פעם שגילה עוד עובדה מזעזעת חדשה על מצבו של בנו. כשבארי עצם את עיניו, יכול היה לדמיין לעצמו את עיקולי הכביש המהיר, את נוף מולדתו הקורא לו משני צדי הדרך. יכול היה להרגיש שהוא יושב על ספסל עץ נוקשה באיזה מזנון קטן לצד הדרך. אישה עבת בשר עם הליכה של סרטן והרבה סיפורים תגיש לו צלחת שעועית בתחמיץ ונתחי בשר חזיר. הם ידברו בגובה העיניים על מה שהשתבש להם בחיים, היא תוותר לו על עלות הארוחה אבל הוא בכל זאת ישלם. והיא תגיד, תודה, בארי, כי למרות ההבדל העצום בין הנכסים שהם מנהלים, הם כבר יִפנו זה אל זה בשמות פרטיים.