"כל קריאה בקרטר היא קריאה מחשמלת. היא מדליקה את המוח הקורא ואת העצבים הכותבים", כתבה הסופרת קלי לינק על יצירתה של הסופרת הפמיניסטית אנג'לה קרטר, שמשרטטת את התבגרותה המינית והנפשית של נערה באמצעות מעשייה אפלה ברומן הגותי חנות הצעצועים המכושפת, שראה אור ב-1967 וקנה לו מאז מעמד מכונן – עכשיו בעברית בתרגום מיכל אלפון.
בליל קיץ חם מלאני בת ה-15 מתגנבת לחדר השינה של הוריה, מודדת את שמלת הכלולות של אִימהּ ויורדת לגן לבושה לבן. למחרת בבוקר חייה נהרסים. היא נשלחת לגור בלונדון עם קרובי משפחה עניים שלא פגשה מעולם: הדודה מרגרט, ושני אחיה, פרנסי המגושם ופין האמן, יפה אך מטונף, שמנשק אותה בין חורבות יריד השעשועים ואולי עוד ילמד אותה מה זאת אהבה. מבעד לחור המנעול היא צופה בהם מנגנים ורוקדים בלילות. ובכולם רודה הדוד פיליפ, גברתן זועם שבונה בחנות הצעצועים שלו מריונטות עץ . מה יהיה על כולם כשהדוד מחליט להעלות במרתף מחזה אימים בכיכובם של בני הבית?
בעולמה הספרותי של קרטר, אגדה ומציאות מתקיימות במישור אחד, וביצירה מופתית זו הן חוברות למפגן מרהיב של אמנות, אלימות וגאולה: אהבתם המשובשת של מלאני ופין אמנם כובלת אותם זה לזה, אך היא גם מוציאה אותם לחופשי.
בקיץ שמלאו לה חמש עשרה גילתה מלאני שהיא בשר ודם. הו אמריקה שלי, גילוי יבשת! היא הפליגה למסע סחרחר וחקרה את כל כולה, טיפסה על רכסי הריה, חדרה לנבכיהם הלחים של עמקיה הנסתרים, כאילו הייתה קורטז, דה גאמה או מנגו פארק של הפיזיולוגיה. שעות בהתה בגופה העירום בראי של ארון הבגדים בחדרה, מתחקה באצבעה אחר המבנה האלגנטי של בית החזה, שם מפרפר הלב מתחת למעטה הבשר כמו ציפור מתחת לשמיכה, ומשם יורדת בדרך הארוכה מעצם החזה עד לטבור (מערה או נקרה מסתורית) ומחככת בכפות ידיה את השכמות, ניצני כנפיים. ואחר כך התפתלה, חבקה את עצמה, צוחקת, לפעמים עשתה גלגלונים ועמידות ידיים בהתרוממות רוח צרופה נוכח ההפתעה הגמישה של יֵשותה, עכשיו ששוב אין היא ילדה קטנה.
