בלב ספר הביכורים של רחל גץ־סלומון - דמותה של איבון, העסוקה יום־יום בהכנות לארוחות ומקפידה על כל מנה ומנה. חשוב לה לרצות את בעלה האהוב, המרגיז, המרשים והתובעני. בין כל הפעולות הטקסיות, הביתיות, צצים ועולים מראות מתקופת המלחמה בתוניס, שנים לפני שהכירה אותו. אז כבשו הגרמנים את עירה, והוריה האמידים, אחיה והיא עשו הכול כדי שלא לרעוב. אחות אחת הייתה לה ושלושה אחים, ומלחמת העולם השנייה שינתה את כולם.
שנים ארוכות התאמצה להשכיח מעצמה מעשים שנעשו אז כדי לשרוד. על אחד מהם, מביש במיוחד, היא מנסה לכפר גם עכשיו, ולא במחווה חד־פעמית אלא כמה פעמים בשבוע. טקס אחר נדרש לשם כך, קבוע כמו בישוליה, אבל שלא כמוהם הוא נעשה בחשאי. אפילו לבעלה לא סיפרה על כך מעולם, לא על הטקס ולא על המעשה שחולל אותו - עדיף שיישמר לנצח בסוד.
על העטיפה: יוסל ברגנר, "פרפורמנס", שמן על עץ, 1967
"Bonjour, ניני, קום," הייתה אומרת בוקר־בוקר כשעוד שכב לצידה ולא בבית העלמין, פותחת את התריסים בחדר השינה, רוכנת סמוך לפניו השקועים בעיתון הבוקר ומכבה את מנורת הלילה שהדליק כדי לקרוא, "בוא, צריך להתגלח, אחרי זה נעשה דוש."
היא הייתה מסירה מעל עיניו את המשקפיים ומניחה אותם על השידה. כיוון שצריך להגביה בשבילו את הכיסא, הייתה מקימה אותו ממקומו, מתכופפת כדי לפתוח את ההברגה, מרימה את המושב ומבריגה שוב. "הנה, בוא, assieds-toi," היא הייתה אומרת לו, "תסגור העיניים שלא ייכנס לך הקרם בפנים. ואני מתחילה, אל תזוז, אה?" והייתה מורחת על פניו את הקרם בתנועות איטיות ויסודיות.
