עמנואל אמזלג הוא אינטלקטואל מזרחי תל־אביבי השקוע עד צוואר בתרבות המערבית, פציפיסט וגנדרן. לאחר התפרקות נישואיו, בהיותו כבן חמישים, השבר מחולל בחייו מהפכה ומוביל אותו להתחקות אחר שורשיו. במסע אל תוך השושלת המשפחתית מתעוררות בו תהיות מטפיזיות, מוסריות וחברתיות.
במסעו אמזלג נקלע לסבך של זיקות אישיות: יחסו אל הוריו שמהם התרחק תרבותית, הקשר עם רעייתו לשעבר, עם ילדיו המתבגרים, עם נשים מרשימות, יחסיו עם האליטה האקדמאית, ובנוגע למדינה שנעשית זרה - כל אלה עומדים למבחן. מתוך הזיקות הללו עולה דמות של אדם מורכב שחי בין העולמות וממוקם בעמדת התבוננות קיומית.
יוסי סוכרי זכה בפרס ברנר לספרות עברית, בפרס ראש הממשלה ובפרס המכון הישראלי בוושינגטון.
ספרו בנגאזי-ברגן־בלזן הומחז והיה להצגה בתיאטרון La mama בניו יורק.
כשיצא עמנואל אמזלג מן הבניין בגבעתיים בסוף הפגישה החמישית, הוא כבר ידע. בסלון הנזירי ישבו שלושתם, ולכאורה לא נאמר שם דבר על כך שנישואין הסתיימו. אבל מתחת לאופן המתון-מתון שבו דיברו עם המטפלת הזוגית על חיי הנישואים שלהם, שרר הפעם שקט מסוג שונה. שונה מן השקט שליווה את ארבע הפגישות הראשונות. הוא לא הופרע על ידי תנועת רגל עצבנית של אמזלג או מבט חסר סבלנות של הדס על האגרטל שהכיל שני פרחים אדומים - תדיר על סף נבילה. השקט החדש לא כתב את הפגישה. הוא מחק אותה. הוא הנהיר שאין בה צורך. לא בה ולא באלה שלפניה.
