מעלילותיו והרפתקאותיו של רופא בספר ביכורים של יעקב שדה.
ארבעה רופאים צעירים פוגשים חזירי בר ויתושי אנופלס בגליל; שייח' ערבי כבד שמיעה מגיע למרפאה בשדרות רוטשילד בתל אביב; תעלומת הרעלה בנאפולי; שתיית קפה גלויית לב עם שבוי מלחמה ירדני ועוד סיפורים של פרופסור לרפואת אף־אוזן־גרון וחוקר בעל שם עולמי, שנולד בברלין בשנת 1925 וגדל כילד אוהב ספר ותאב דעת בתל אביב הקטנה.
בגיל 93 ובמלוא כוחו ומרצו החליט שדה לעשות כמעשה הרופא והסופר האהוב עליו אכסל מונטה (מגילת סן מיקלה) ולספר בספר ביכורים זה מעט מזכרונותיו משנות עבודתו כרופא.
הרעיון לצאת לצוד חזיר בר בביצות החולה בחורף 1954 היה קרוב לוודאי פרי דמיוני, שהושפע מספרים שקראתי בילדותי על ציידים באפריקה ובערבות רוסיה. מעטים חשבו אז על ציד, וגם אני לא צדתי עד אז אלא רק פירות אבוקדו בשלים ממרום העץ עם רובה אפס עשרים ושתיים, בניסיון לפגוע בעוקץ בירייה אחת בלי לפצוע את הפרי.
היינו ארבעה רופאים צעירים שבקושי רב קיבלו חופשה קצרה אחרי חצי שנה של עבודה ללא הפסקה - בוקר, ערב ולילה, לפעמים שבעה ימים בשבוע, במחלקה הפנימית בבית החולים תל השומר. נדחקנו לתוך ההנרי ג'יי הישנה והחבוטה של אח של עולש כסרדינים בקופסה - מָטִי הבולגרייה תפסה את רוב המושב האחורי, במרווח הצר שנשאר לידה התיישב ג'פי ההולנדי ששערו המקורזל העניק לו את הכינוי ג'פטו, ומקדימה עולש הנהג ואני.
