ספרה הראשון של נועה גוטר שגיא, המבוסס על מקרה אמיתי שאירע בארץ לפני כעשרים שנה.
יום שישי אחר הצהריים, ומיכה נוהג מהקריות לתל אביב. פתאום נפתחת הדלת, ואל הרכב מתפרץ צעיר חמוש באקדח. הוא חוטף אותו אל יעד לא ידוע. רגעי האימה והפחד הופכים במהירות לניסיון קדחתני של מיכה ושל הקורא לפענח ולהבין מה האיש הזר הזה רוצה ממנו, לאן הוא חוטף אותו ומה יעשה בו.
זהו לא ספר מתח, אף שיש בו מתח רב. זהו ספר מסע מרתק, צלול ונוגע. מסע פנימה־איש איש אל עצמו, ומסע החוצה - אל הקשר המתפתח בין שני הגברים ברכב. שתי נשים מצטרפות לסיפור בהמשך הדרך, וכל אחת בקולה הייחודי מאפשרת לקורא היכרות עמוקה וקרובה עם הנפשות הקשורות בדרמה הזאת, שהכתה גלים בכל המעורבים גם שנים הרבה לאחר שהסתיימה הנסיעה. אט־אט מתפענחת לבסוף הנסיעה עד תומה, עד סופה המפתיע, המטלטל.
הוא מסתובב אחורה תוך כדי עצירה ברמזור אדום, שולח יד ומחפש מסטיק מנתה בתיק שדחוק בין ארגזים ומזוודות, כשהדלת שלידו נפתחת. ״סע,״ הוא אומר לו, זה שנכנס. ״סע או שאני יורה לך בראש.״ ההוא סוגר את הדלת, מתיישב במושב שלידו, מצמיד אקדח אל עורפו. קר. האור ברמזור, מתברר, כבר ירוק, מאחור צופרים לו, נהגים ישראלים מחורבנים. הוא מחזיר יד ללא מסטיק, תדהמה על פניו.
אלוהים אדירים, הוא חושב, הנה הסוף שלי בא. ככה סתם, ערב שבת וחוטף אותי איזה מניאק, ירצח אותי בדרך. אלוהים אדירים. איזה פחד. ההוא מכניס לאוטו ריח בושם ואלכוהול וצווח בקול גבוה מדי, ״אם לא תעשה מה שאני אומר לך, אני עושה אותך נכה ואחר כך הורג אותך. סע!״
