המוות הראשון בתנ"ך אינו מוות טבעי, הנשיקה הראשונה בתנ"ך אינה נשיקה של אהבה, והבכי הראשון בתנ"ך אינו בכיו של תינוק שנולד ולא בכיו של הורה שכול או של אוהב נִכזב, כותב מאיר שלו בהקדמה לספרו ראשית, שבו מתאר הסופר האהוב פעמים ראשונות בתנ"ך ואת מי שנבחרו להתנסות בהן: לחלום את החלום הראשון, להיות החכם הראשון, המלך, הנביא, המרגל הראשון.
עוד מזכיר לנו שלֵו ב-11 פרקי הספר, בין השאר, שהאהבה הראשונה בתנ"ך אינה אהבת זוג, שהשנאה הראשונה בתנ"ך היא שנאת גבר לאשתו ושהצחוק הראשון בתנ"ך הוא גם הצחוק האחרון שבו.
"ישנם מי שמגלים מתוך התנ"ך עתידות ומוצאים בו הצדקות לאידאולוגיות שונות. לא כך בראשית", כתבה נוית בראל על הספר. "שלֵו מציע הפעם את סיפור הקריאה שלוֹ כשהוא נצמד לחומרים המקראיים ולאופן שבו הם נפרשים. זהו אולי אחד משיעורי התנ"ך המרתקים ביותר שתוכלו לשמוע היום, מפי מורה שמעדיף חשיבה עצמאית על-פני כניעה עיוורת לְמה שאנו קוראים [...] שלֵו של רֵאשית עודר ומעשב בגן המקראי כמי שמעוניין לטפח ולהנות מפריחתם של הסיפורים המוכרים והאהובים, ומדביק את הקורא בחדוות הטיפוח הזו".
