דיוויד לורי, גרוש בן 52, מאבד את משרתו באוניברסיטה בשל פרשיית אהבים עם סטודנטית. הוא מבקש לו מפלט מפני השערורייה אצל בתו, לוסי, שחיה לבדה בחווה נידחת ומעבדת אותה בעזרת שכנה, פטרוס, איכר שחור שמניעיו מעורפלים וחשודים. לורי מנסה למצוא את מקומו בסביבה החדשה, אבל אחר צהריים אחד של אלימות משנה את חייו ואת חיי בתו בדרכים מחרידות.
חרפה, שעלילתו מתרחשת בקייפטאון שאחרי ביטול האפרטהייד ובחווה מרוחקת בכף המזרחי, הוא סיפור אישי שובר לב על יחסי אב ובתו, ובו בזמן גם דיוקן מזעזע של דרום אפריקה לקראת סוף המילניום - חברה מסוכסכת המגששת את דרכה בין מורכבויות גזעיות חדשות, דפוסי מחשבה משתנים, הרגלים נפשיים הנהפכים על פיהם, תקווה לעתיד טוב יותר וייאוש אלים, חסר תוחלת.
בעקבות חרפה היה ג'. מ. קוטזי, לימים חתן פרס נובל לספרות לשנת 2003, לסופר היחיד שזכה פעמיים בפרס בוקר היוקרתי. בפעם הראשונה הוענק לו הפרס על חייו וזמניו של מיכאל ק' (1983).
לגבי גבר בגילו, בן חמישים ושתיים, גרוש, הוא פתר את בעיית המין לא רע, לדעתו. כל יום חמישי בצהריים הוא נוסע לגרין-פוינט. בשעה שתיים בדיוק הוא לוחץ על הזמזם בכניסה ל"מעונות וינזור", אומר את שמו ונכנס. בפתח הדלת של דירה מס' 113 ממתינה לו סוראיה. הוא הולך היישר אל חדר המיטות שריחו נעים ותאורתו רכה, ופושט את בגדיו. סוראיה יוצאת מחדר האמבטיה, משילה את חלוקה ומחליקה לתוך המיטה לצדו. "התגעגעת אלי?" היא שואלת.
"אני מתגעגע אלייך כל הזמן," הוא עונה.
