קלסיקה – לא רק לדור הצעיר – שכתב ואייר נחום גוטמן על הכלבה הפריזאית ביאטריצ'ה, על גור אריה שהיא מאמצת ועל חייהם המשותפים. בספר, ששמו המלא הוא ביאטריצ'ה, או מעשה שתחילתו חמור וסופו ארי דורס, מתאר גוטמן את מסעו מארץ ישראל לפריז, ומתמקד בסיפור אהבה מורכב ושובר לב בין ביאטריצ'ה, כלבה דחויה שכל גוריה מתו, ובין גור אריות צעיר שאמו הלביאה מתה בעת הלידה.
"בילדותי מיררתי בבכי כשהגעתי לסיום הספר", סיפרה לנו העורכת נרי אלומה. "הקראתי אותו לכמה ילדות בבית הילדים וכולנו נעמדנו מול השמרטף וייללנו: 'שומרת לילה, ביאטריצ'ה מתה'".
האם לפנינו ספר ילדים תמים או ספר פילוסופי למבוגרים? כתבה חוקרת הספרות, פרופ' זיוה שמיר: "את ספרו לילדים (וגם למבוגרים)... פרסם נחום גוטמן ב-1943, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה ולאחר שהגיעו כבר הידיעות על השמדת יהדות אירופה. הספר מספר להלכה רק על גורלם של אנשים ושל בעלי-חיים, על תפיסות עולמם של שכנים שונים בבית מוזר בפריז, שרוב דייריו חירשים-אילמים, אך למעשה הוא מסַפּר גם על גורל העם והעולם בעִתות מלחמה ושלום".
כדי לספר לך על חיי הכלבה הזאת עלי להתחיל מן הגברת בעלת הבית שלנו.
יום אחד, לפני שנה וחצי, קנתה הגברת שלנו נעלי־בית חדשות, רקומות פרחים. יפות היו הנעליים בעיניה והגברת היתה מהלכת ומביטה אליהן בכל רגע של פנאי. באותו יום, בבוקר, כשיצאה לשוק, הלכה והסתכלה כרגיל, בנעליה היפות. באמצע הכביש (אפילו כשהיתה מהלכת בכביש הסתכלה בנעליה) ראתה הגברת, ממש ליד אחת הנעליים שלה, כלב קטן, גור בן ימים אחדים. הוא שכב כשבטנו דבוקה לכביש. אילמלא הביטה הגברת שלנו בנעליה – ודאי שהיתה רומסת את הגור. וכי יש לנו מושג כמה נסים מתרחשים בכל רגע?
ועוד באותו היום הובא הגור הזה, היא הכלבה ביאטריצ’ה, אל הבית שלנו.
