ספר השירה ה-14 של אמיר אור מדבר ברובו מפי פרסונות נשיות וחוקר פנים שונות של הנשי. זהו משל קיומי המגולל את סיפור הנשמה. לאחר שניתקה ממקורה, מושא ערגתה, היא עושה את דרכה בחזרה אליו בגן השבילים המתפצלים של החיים.
בזו אחר זו מתגלות הדמויות שבשירי צמא כגלגולי חייה של הנשמה הצמאה, המבקשת לשוב ולהתאחד עם אהובה, באינספור דרכים של תעייה וריחוק, געגוע, תשוקה והתמסרות.
אמיר אור הוא משורר עטור פרסים. באחרונה ראה אור גם תרגומו מסנסקריט לבהגווד גיטה (או בהגווד גיטא; מילולית שיר האל). "מלאכת מחשבת", קבע פרופ' יעקב רז על התרגום של אור.
[מים]
בְּלִי דַּעַת, בְּרֶחֶם מַיִם יָדַעְנוּ
חַיִּים לְאֵין גְּבוּל, לְאֵין סוֹף.
רֵאשִׁית וַחֲלוֹף לֹא יָדַעְנוּ;
בַּמַּיִם הָיִינוּ עוֹלָם.
בָּרֵאשִׁית לֻמַּדְנוּ חִלּוּק וְחִסּוּר,
פְּנִים וְחוּץ, כֵּן וְלֹא, יֵשׁ וְאֵין;
חֶצְיֵנוּ חַיִּים, חֶצְיֵנוּ מָוֶת,
נוֹלַדְנוּ, וְנִקְרַע הָעוֹלָם.
כְּרוּתֵי טַבּוּר, בִּמְשׂוּרָה יָנַקְנוּ
צְמֵאִים לְמֵי הַחַיִּים;
וּמְפַרְפְּרִים עַל חוֹף־רֶחֶם, לֹא עוֹד זָכַרְנוּ
כִּי לִבֵּנוּ הוּא לֵב הָעוֹלָם.
