"כשאחי סיפר לי איך אבינו החורג פגע בו מינית, העמדתי פנים שאני מבינה על מה הוא מדבר אבל לא היה לי מושג. הייתי צעירה מדי. עם זאת, קלטתי שזה חמור", סיפרה בראיון עיתונאי קאמי קושנר עם הפרסום בעברית של ספרה האמיץ והחשוב לה פמיליה גרנדה, שפתח בצרפת שיח פומבי סוער בנושא גילוי עריות.
רק לאחר מות אמה העזה קושנר לשבור את קשר השתיקה סביב הפגיעה המינית של אביה החורג, המשפטן ואיש התקשורת הפופולרי אולבייה דוהמל, באחיה התאום בן ה-13 – קשר בו היו שותפים האם, האב הביולוגי הנעדר, היא עצמה וחברי המילייה האינטלקטואלי הצרפתי, שהתארחו בבית הקיץ של משפחתה. קושנר מתארת את ילדותה בחיקם של מבוגרים אלה, אנשי האליטה של שנות השמונים של המאה העשרים בצרפת, אשר החזיקו בתפיסת עולם של ליברליזם רדיקלי, שבו מתירנות מינית חסרת גבולות הייתה ביטוי אולטימטיבי של "חירות", ואשר בשמה הרשו לעצמם לפגוע בסובבים אותם פגיעה בלתי נסלחת.
לָה פָמיליָה גרָנדֶה הוא ממואר אינטימי, המתמודד עם הסתירה הכואבת בין אהבתה של המחברת לאנשים הקרובים שמילאו את עולמה לבין עיוורונם המוסרי והקלות הבלתי נסבלת של בגידתם. בעקבות פרסום הספר בשנת 2021, תבע אחיה התאום של קושנר את האב החורג וזה הודה במעשיו.
אִמי מתה ב־9 בפברואר 2017. לבדה בבית החולים של טוּלוֹן. בתיק הרפואי שלה רשום: "מתה במחיצת בני משפחה", אבל אף אחד מילדיה לא היה שם.
אִמי, דמות קטנה במיטת בית חולים, מתה בלעדיי. ועליי לחיות עם זה.
