פול הנסון, אדם נעים לבריות, עבד כמפקח ראשי במתחם מגורים יוקרתי, שם הפגין את כישרונותיו כשוער, שומר, שיפוצניק ויותר מכול, מתקן נפשות ומנחם נשמות נדכאות. מה הביא אותו, אם כן, לרצות עונש מאסר בבית הסוהר המחוזי של מונטריאול, שם הוא חולק תא עם אופנוען "מלאכי הגיהנום", הכלוא באשמת רצח?
סיפור חייו של פול נחשף לאטו. יקיריו המתים פוקדים אותו בתאו ועולים בזיכרונו במלוא חיותם: אביו – כומר ממוצא דני שנקלע למשבר אמונה וחייו מלאי תהפוכות; אמו – אישה צרפתייה המייסדת בית קולנוע בו מוקרנים סרטי זימה; וינונה, בת זוגו – טייסת של מטוסים ימיים המעבירה אנשים בין גדות הנהרות של חבל קוויבק.
לכל אדם דרך משלו בעולם, המעמיק להתבונן בנפש האנושית, זיכה את הסופר יליד טולוז ז'אן-פול דובואה בפרס הגבוה ביותר בספרות הצרפתית - פרס גונקור לשנת 2019 - המצטרף לפרס פמינה, פרס פנאק ופרס France Télévisions שהוענקו לדובואה על ספרים קודמים פרי עטו.
שלג יורד כבר שבוע. ליד החלון, אני מביט על הלילה ומקשיב לקור. כאן הוא משמיע רחש. רחש ייחודי, מטריד, עד כי נדמה שהמבנה, נתון במלחציים של קרח, פולט גניחה מצמררת כאילו הוא סובל ונבקע תחת הלפיתה. בשעה זאת הכלא ישן. אחרי זמן־מה, כשמתרגלים לחילוף החומרים שלו, אפשר לשמוע אותו נושם בחושך כמו חיה גדולה, משתעל מדי פעם ואפילו בולע את הרוק. הכלא בולע אותנו, מעכל אותנו, וככה, מצונפים בתוך בטנו, משתופפים בתוך הקפלים הממוספרים של קרביו, בין שתי עוויתות מעיים, אנחנו ישנים וחיים כמיטב יכולתנו.
