הכרך השני של רגעים - שירי העיתון שפרסם נתן אלתרמן מדי פעם בפעם בעיתון הארץ - כולל שירים מהשנים 1939-1936. הערות וביאורים מלווים את השירים, המופיעים כאן בסדרם הכרונולוגי.
בשירים הקלילים והמבודחים, לצד הטבע ופלאיו, יש גם פלא אנושי שאינו מפסיק להפליא את אלתרמן – העיר תל אביב. שירים רבים עוסקים בחוויות טבע ובמראות מחיי היומיום בעירו האהובה של אלתרמן, אך ככל שקרבו ימי מלחמת העולם השנייה משתנים השירים ונושאיהם, ודומים יותר ויותר לשירים הפוליטיים המובהקים של אלתרמן, שירי הטור השביעי.
הנושאים המדיניים והפוליטיים באים תכופים זה אחר זה, ודוחקים את שירי ההווי והחוויה, וגם בקריאה עכשווית מקומם לקרוא על השתלטות גרמניה, על הסכם מינכן וכיבוש חבל הסודטים בצ'כוסלובקיה, על סיפוח אוסטריה, "ליל הבדולח" והפּרעות ביהודים, על רפיסות תגובתן של ארצות אירופה ועל ה"נייטרליות" המדומה של ממשלת המנדט.
הַשָּׁלוֹם הַתְּמִידִי הוּא קָטַסְטְרוֹפָה לַתַּרְבּוּת
מִתּוֹךְ נְאוּם מוּסוֹלִינִי:
חַיָּלִים אִיטַלְקִים! הַשָּׁעָה הִיא מַכְרַעַת!
צִוּוּיָהּ: מִשְׁמַעַת, אֵמוּן וְצִיּוּת!
חַיָּלִים אִיטַלְקִים! לְלֹא מֹרֶךְ וָרַעַד,
נַעֲמֹד וְנַבִּיטָה בִּפְנֵי הַמְּצִיאוּת!
בְּמִלִּים יְשָׁרוֹת אֶת פָּנֶיהָ נַחֲשֹפָה -
הַמְּצִיאוּת הִיא כָּזֹאת:
לֹא מִתְּמוֹל וְשִׁלְשׁוֹם,
מִימֵי קֶדֶם, צְפוּיָה לָעוֹלָם קָטַסְטְרוֹפָה,
קָטַסְטְרוֹפָה גְּדוֹלָה
שֶׁל שָׁלוֹם!
הִיא תָּמִיד נְכוֹנָה לְהַכּוֹת בּוֹ כְּרַעַם
וְחוֹרְשֵׁי מְזִמּוֹת לְקָרְבָהּ מְנַסִּים,
אַךְ בְּחֶסֶד הָאֵל, מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם,
הָעוֹלָם מִפָּנֶיהָ נִצָּל בְּנִסִּים!
הָהּ, שְׁחוֹרֵי הַחֻלְצוֹת! קוֹמָתֵנוּ נִזְקֹפָה
וְנִקְרָא לָעוֹלָם: אַל תֶּחֱרַד גַּם כַּיּוֹם!
הַדְּבָרִים לֹא יַגִּיעוּ לִידֵי קָטַסְטְרוֹפָה!
אָנוּ כָּאן! לֹא יָקוּמוּ אֵימוֹת הַשָּׁלוֹם!
אִם יֵשׁ צֹרֶךְ עַכְשָׁו בְּשָׁלוֹם דִיפְּלוֹמָטִי,
הֵן הִדְגַּשְׁתִּי: שָׁלוֹם אֲרָעִי! אַל נִשְׁכָּח!
תַּרְבּוּתוֹ שֶׁל עוֹלָם תֵּהָרֵס - בִּי נִשְׁבַּעְתִּי! -
אִם חָלִילָה יִהְיֶה הַשָּׁלוֹם מְמֻשָּׁךְ!
אִכָּרִים, אִמָּהוֹת, עַם הַכְּפָר וְהַקֶּרֶת,
יְלָדִים, יְלָדוֹת, תְּנוּ תּוֹדָה וְהַלֵּל!
כְּאָשְׁרָן שֶׁל סְפָרַד וְשֶׁל סִין הַבּוֹעֶרֶת
תְּאֻשַּׁר גַּם אִיטַלְיָה בְּחֶסֶד הָאֵל!
אָז תָּשׁוּב הַתַּרְבּוּת לְשַׂגְשֵׂג וְלִפְרֹחַ
וְתָאוֹרְנָה עֵינַי מִשִּׂמְחָה, בִּרְאוֹתִי,
אֵיךְ אִיטַלְיָה תִּזְכֶּה רֶנֶסַנְסָה לִפְתֹּחַ,
בִּפְצָצָה תַּרְבּוּתִית אוֹ בְּגַז תַּרְבּוּתִי!
חַיָּלִים אִיטַלְקִים! הַשָּׁעָה הִיא מַכְרַעַת!
זוֹ תּוֹרַת הַחַיָּל: הַפְּקֻדָּה הִיא דָּתוֹ!
פְּקֻדָּתִי הִיא: לַדּוּצֶ'ה צִיּוּת וּמִשְׁמַעַת,
אִם הַדּוּצֶ'ה אֲפִלּוּ יוֹצֵא מִדַּעְתּוֹ!
י' בניסן תרצ"ט
30.3.1939
