אין זו שירת מחאה, הוודאות הבולטת בשירים היא היות האדם אדם, שאינו ממיר תרבות בתרבות, אלא מכיל את המציאות על מגוון פניה וניגודיה. דווקא מתוך הקונפליקט, בוחר אימן ליצור שילוב של קשב אינטימי בין האדם לבין עצמו ובין האדם וסביבתו.
בדידות
בְּדִידוּת
הִיא שֶׁאֵין מִי שֶׁיִּתֵּן לְךָ מַגֶּבֶת.
אַתָּהָ נֶאֱלָץ לָצֵאת רָטֹב מִן הַמִּקְלַחַת,
הוֹלֵךְ עָרֹם
עַל שְׁטִיחִים הַסּוֹפְגִים אוֹתְךָ.
נוֹטְפִים מִמְּךָ: צְרָחָה כִּפְרִי הַדֻּבְדְּבָן,
נְסִיכִים מוּבָסִים
וּמַיִם קְדוּמִים.
אַתָּה נִמְנָע מִן הַמַּרְאָה
כְּדֵי שֶׁשֻּׁמָּנְךָ לֹא יִנְבַּח עָלֶיךָ
יוֹשֵׁב עַל קְצֵה הַמִּטָּה
תַּחְתֶּיךָ סָדִין עִוֵּר
מֵרִים מַגֶּבֶת רְטֻבָּה
וּמְנַגֵּב בָּהּ אֶת לִבְּךָ.
מַבִּיט לְעֵבֶר אֶצְבְּעֹות רַגְלֶיךָ
צִפָּרְנֵיהֶן הִתְאָרְכוּ
וְאַף אֶחָד לֹאֵ הֵעִיר לְךָ עַל כָּךְ
מִלְּבַד פַּעֲמֹון הַדֶּלֶת.
(תרגום: בועז רותם)
***
בֹּקֶר אֶחָד תִּתְעוֹרֵר
וְלֹא תֵּדַע מֵאַיִן בָּא הָעוֹלָם.
לֹא תֵּדַע לַחֲסוֹת בַּצֵּל
וְלֹא לִרְעוֹת יַחְדָּו עִזִּים וּפְצָעִים.
בֹּקֶר אֶחָד תִּתְעוֹרֵר
וְלֹא תּוּכַל לֶאֱהֹב אֶת שְׁגִיאוֹתֶיךָ
כְּפִי שֶׁהֵן עַכְשָׁו:
עֶשֶׂר צִפֳּרִים עַל הָאִילָן
אוֹ סְתָם חֲלוֹם לֵיל קַיִץ.
בֹּקֶר אֶחָד תִּתְעוֹרֵר
וְלֹא תּוּכַל לִטְעֹן לְחֲפּוּת: "אֲנִי מְשׁוֹרֵר".
כְּמוֹ אֶת כֻּלָּם יַאֲשִׁימוּ גַּם אוֹתְךָ:
הִבְרַחְתָּ פּוֹעֲלִים וְחוֹלִים, בָּנִיתָ בַּיִת לְלֹא רִשָּׁיוֹן וּבְלִי מְזוּזוֹת,
הִתְפַּלַּלְתָּ בְּמֶרֶץ וְלֹא חָשַׁבְתָּ מַסְפִּיק עַל אֱלֹהִים
נָהַגְתָּ בִּפְרָאוּת בַּכְּבִישִׁים וּבַבַּיִת, וְהִצְטַלַּמְתָּ לְיַד הַיָּם וְלָעִתּוֹנוֹת הַזָּרָה.
בֹּקֶר אֶחָד תִּתְעוֹרֵר
וְלֹא תּוּכַל לִסְמֹךְ עַל קְרִיאַת הַמּוּאַזִּין.
יֵשׁ מִתְפַּלְּלִים אוּלָם אֵין תְּפִלָּה,
וּבַקָּשַׁת סְלִיחָה שׁוּב כְּבֵדָה יוֹתֵר מִבַּקָּשַׁת רַחֲמִים.
