"התשוקה והשמש" היא אנתולוגיה בתרגומו של שמעון זנדבנק, המוקדשת לשירת שתי תנועות גדולות בשירה המודרנית: התנועה האקספרסיוניסטית הגרמנית, ולעומתה התנועה האימג'יסטית האנגלו-אמריקנית. לתנועות, שקמו בתחילת המאה העשרים, השפעה מכרעת על אופיה של השירה המודרנית כולה. האקספרסיוניזם ביקש לבטא את עולמו הפנימי של האדם האירופי ערב מלחמת-העולם הראשונה והשנים שלאחריה, ואת הביטוי הפנימי הזה אפשר לראות כרומנטיקה מוקצנת, סוערת, שסועה ואפוקליפטית. לעומתו, עצם השם 'אימג'יזם' מצביע על התמקדות באימז' הקונקרטי, בתמונה חיצונית ולא בביטוי של רגש פנימי.
האנתולוגיה כוללת שירתם של 29 משוררים, ביניהם מגדולי השירה הגרמנית כגון אלזה לסקר-שילר, גיאורג טראקל, אלפרד ליכטנשטיין וברטולט ברכט; ומן העבר האחר כמה מגדולי השירה האנגלו-אמריקנית, כגון וולס סטיבנס, ויליאם קרלוס ויליאמס ועזרא פאונד.
"אכלתי את השזיפים שהיו במקרר
שבטח שמת אותם בצד לארוחת הבוקר
סלחי לי הם היו פשוט נהדרים, כל כך מתוקים, כל כך קרים"
("כל מה שרציתי לומר"/ויליאם קרלוס ויליאמס)
