"לפני יותר שנים משאני מוכן להודות פתחתי קובץ וורד והתחלתי לכתוב סיפור שמתרחש בבסיס שבו שירתתי, זיקים. בינתיים התחתנתי, נולדו לאשתי ולי שני ילדים, עברתי דירות, היו מלחמות. אבל הנה בסופו של דבר אני מפרסם את הספר הראשון שלי", כתב הסופר והעיתונאי יונתן אנגלנדר, רכז מערכת גלריה של עיתון הארץ על הרומן בסיפורים, אימפריית החול.
בעשרה סיפורים הכרוכים זה בזה ומתרחשים בקיץ חם אחד בבסיס הטירונות זיקים, הדמויות כולן עייפות, מיוזעות, כמהות לאהבה או לחיבור אנושי, משתוקקות לבית או לפחות לשוך החום. הכול וכולם ספוגי ייאוש ותשישות, מהלכים על גבול האבסורד: החייל היוצא אל עבר החולות; האפסנאית המייחלת למבט; הרב שלא יכול עוד להבליג; הטירון שמכניס לוע של רובה אל תוך פיו — כולם חלק מכאב חשוף, עירום תחת השמש חסרת הרחמים, ממנה לא ניתן לברוח.
חייל יוצא מהשער הראשי של בסיס זיקים ובמקום לפנות שמאלה עם הכביש ממשיך ישר, אל תוך החולות.
על מדיו אין דרגות, ואיש בבסיס שהשאיר מאחוריו לא יודע את שמו. עוד לא חצה את הכביש וכבר חבריו למחלקה החלו לשכוח את פניו הטריות. כשהוא התגייס, חייל חסר שם הניח מולו תיק ירוק ומגושם, גדול מכדי להיות שימושי, ואמר לו, זה שלך. בפנים היו דברי בד וגומי ומתכת שהחייל הטרי לא הבין כיצד הם יכולים להיות שייכים לו, ובכל זאת הוא לקח את התיק והמשיך בדרכו, אסור הרי לתקוע את התור. וגם עכשיו, כשעזב את הבסיס, לקח איתו החייל את התיק הכבד, שרצועותיו העבות לוחצות לו על הכתפיים, ובגבו הופיע כתם זיעה מלוחה שכבר החל להלבין בקצותיו תחת השמש שמלקה בחום שאי אפשר להאמין.
