בשבילה גיבורים עפים הוא רומן על אהבה: על מה שמפעיל ומכבה אותה, על אהבה לאנשים שפניהם מוכרים לך יותר מפניך שלך ושחייך כרוכים בחייהם יותר מכפי שתבין אי פעם. ובתוך כך הוא גם סיפור אהבה לאישה אחת יחידה במינה, זו שבשבילה גיבורים רוצים לעוף.
אמיר גוטפרוינד מאיר בפנס הקסם שלו רגעים הנצורים היטב בזיכרון הלאומי לצד כאלה שנשכחו, או בעצם נשכחו רק לכאורה, כי הנה הם שבים ומזדהרים מבין דפי הסיפור, לעתים מוכרים עד כאב. הוא מחפש בחצץ של זיכרונות אבל גם הופך סלעים גדולים מאוד, ואת מה שהוא מוצא מתחתם הוא צורף לסיפור יפהפה ומחכים על קיומנו בארץ הזאת.
בשבילה גיבורים עפים הוא ספרו הרביעי של אמיר גוטפרוינד, מן המרתקים בדור החדש של סופרי ישראל. ספריו הקודמים שואה שלנו (פרס בוכמן 2001), אחוזות החוף (פרס ספיר 2003) והעולם, קצת אחר כך זכו לתשואות המבקרים והקהל.
ביום שבו יצא צה"ל אל מבצע כָּראמֶה נכתב על קיר תיבות הדואר אצלנו "יונה גילן הוא הומו".
בכפר הירדני כראמה נהרגו באותו היום עשרים ושמונה צנחנים ונפצעו תשעים. יונה גילֶן שהה בחופשת מולדת בצרפת, חסך מעצמו התחככות חזיתית בשערורייה.
בשיכון דיברו יום או יומיים על יונה גילן, על ההרוגים והפצועים, על שלושת החיילים הנעדרים שנותרו בשטחי ירדן. דיברו על המבוכה. זה היה מוזר, לא לנצח בקלילות ובלי נזקים זמן קצר כל כך אחרי מלחמת ששת הימים. כעבור עוד יומיים פקד ראש הוועד שלנו מר טיראן על הגנן הערבי לשפשף ולמחות את הכתובת בגנותו של יונה גילן, וממילא כבר ניתן האות לעבור נושא: משפחה חדשה עברה להתגורר בדירתו הריקה של יעיש שלוּש המנוח.
