הדפסה מחודשת (2924) לתרגום אחת היצירות החשובות של הסיפורת הספרדית המודרנית, שהודפסה בעשרות מהדורות בספרד, שימשה בסיס לכוריאוגרפיה, הומחזה ותורגמה לעשרות שפות.
חוּלְיוֹ לְיָמָסָארֶס, מגדולי הסופרים בספרד, בורא בהגשם הצהוב עֵד ערירי הנאחז בחיים, במקום ובזיכרון; בפסקאות של פרוזה מאופקת מגולל הקול הפנימי את אבלו הפרטי של המספר ואת סיפורו של כפר הררי ההולך ומתרוקן מאחרוני תושביו. מהו הגשם הצהוב? האם הוא גשם של עלי סתיו המטשטשים את גבולות החיים והמוות? האם הוא שליט יחיד בממלכת הצללים? ואולי הוא המחוז שהזיכרון האישי נהיה בו חלק מנחלת הכלל?
אחרית דבר: חַבְיֵר דֶה לָה פּוּאֶרְטָה ומתרגם הספר, רמי סערי
אַיְנִיֵלְיֶה קיים.
בשנת 1970 ננטש הכפר כליל, אך בתיו עודם עומדים ונרקבים בַּדממה, באמצע השִכחה והשלג, בהרי הפירינאים של אוּאֵסְקָה, ששמם סוֹבְּרֶפּוּאֶרְטוֹ.
אף־על־פי־כן כל הדמויות בספר זה הן פרי דמיונו של הסופר, אם כי (מבלי־משים) הן עשויות להיות הדמויות האמיתיות.
כאשר יגיעו אל מרומי סוברפוארטו, בוודאי כבר יתחיל להחשיך. צללים כבדים יתקדמו כגלים לאורך ההרים, והשמש, שתשתרך לפניהם שבורה ועכורה, שטופת דם, תיאחז בלי כוח בָּרְתָמִים ובערימות החורבות והשרידים של מה שהיה בזמנו (לפני השריפה ההיא, שהפתיעה בשנתן את המשפחה ואת כל חיותיה) האחוזה הבודדה של סוברפוארטו. ההולך בראש הקבוצה ייעמד בצד. הוא יתבונן בעיי החורבות, בבדידות האדירה והקודרת של המקום. בשעה שיחכה ששאר חברי הקבוצה יגיעו אליו, יצטלב בשקט.
