גבי הוא מורה למתמטיקה בתיכון. הממלא את תפקידו המקצועי אך אינו מעורב בנעשה בבית הספר. את זמנו הפנוי הוא מעביר במעקב אחר התרחשויות מזדמנות מהמרפסת בדירתו, ומדי פעם במפגשים שאין לו עניין בהם עם חבר ילדות.
הספר נפתח בעזיבת אשתו את הבית, אך גם למאורע זה אין משקל של ממש בחייו. לילה אחד עֵד גבי לרצח המתרחש מטרים ספורים ממנו ולא נוקט שום צעד כדי למנוע אותו. כשנשאל על ידי חוקרי המשטרה מדוע לא הזעיק עזרה, הוא מסביר להם כי "הדבר לא עלה על דעתו" והופך לחשוד בעבירה של אי-מניעת פשע.
בשבוע האחרון של חופשת הקיץ, לאחר שסיים השתלמות של גמול אחד ואשתו האנגלייה עזבה מה שנקרא את הקן, בילה גבי כמנהגו מדי יום בים. בבוקר שלפני יום ההיערכות התייצב כבר בשמונה, טבל את גופו במים ומיד יצא, פרשׂ מגבת על החול ולאחר התמתחות קלה נשכב על הגב. השמש ייבשה את טיפות המים מעורו כשרבץ על החוף בלי תנועה, וגבי רצה שגם הזמן יעמוד מלכת. כשנעשה לו חם שוב, נכנס למים ושחה עד הסלעים ובחזרה.
לקראת הצהריים התמלא החוף ברוחצים. נשים בבגדי ים ססגוניים עברו בין השמשיות וצעירים חטובי גוף שיחקו מטקות על שפת הים. לאורך המזח עמדו כמה גברים עם חכות. נערים ונערות ניצלו את ימי החופשה האחרונים וישבו בחבורות גדולות תחת סככות העץ, והרוח נשאה את הגלים במחזוריות מהפנטת. גבי הביט בכל מה שהתרחש סביבו, העביר כך שש, אולי שבע שעות. אחר כך צעד בחזרה לדירה.
כדי לזכות בגמול ההשתלמות היה עליו לכתוב עבודה מסכמת. כשהגיע לביתו התקלח, אכל משהו קל ואחר כך הלך למרפסת להסתכל על העוברים והשבים. ברחוב שבו גר היו התרחשויות קטנות, כמו הקופאית מהמכולת שיוצאת לעשן בשעות עגולות, לקוחות המכבסה הממתינים לבגדיהם והזקן חסר הבית שיושב עם הנערים. כיוון שגר בקומה הרביעית היה יכול להסתכל זמן רב מבלי שיופנו אליו מבטים חשדניים.
