מערכת יחסים סבוכה של תשוקה, שנאה ובוז קושרת בין חמשת גיבוריו של הרומן אדישים, ספר הביכורים של אלברטו מורביה, אחד הסופרים האיטלקים הגדולים במאה העשרים, שנכתב בהיותו בן פחות מ-18 (!) ופורסם לפני שמלאו לו 21.
לאו היה פעם מאהב של ליזה; עכשיו הוא מאהב של ידידתה מריה גרציה וגם זומם להשתלט על רכושה ולכבוש את בתה קארלה; מיקלה, אחיה של קארלה, השונא את לאו בגלל מזימות ההשתלטות שלו (ובגלל יחסיו עם אמו), מפלרטט מתוך עייפות עם ליזה; אותה ליזה שלאו מנסה לפתות מחדש כאשר אינו מצליח לשים יד על קארלה הצעירה.
לפנינו דרמה של תשוקות בורגניות בגרסה פרועה וכמעט קרנבלית, והפלא הגדול הוא שמורביה מצליח לשלוט שליטה גמורה בכל הזימה העסיסית - ואפשר לומר הוולגרית - ולהפוך את הקרנבל לטקס התוודות טרגי וחמור סבר. האדישים הוא בראש וראשונה וידויה של חברה שלמה, דיוקן מוסרי אכזרי של הבורגנות האיטלקית הגבוהה בראשית המאה העשרים, על הליכותיה הנלוזות, ערכיה המפוקפקים ודבקותה האווילית והעיקשת בדעות קדומות.
אחרית דבר: אריאל רטהאוז
כמה יפה היה כנראה העולם, חשב בצער אירוני, כשבעל נבגד היה יכול לצעוק לאשתו: 'אשה נודעת לשמצה, שלמי בחייך על חטאייך'. ואף מרשימה יותר היתה האפשרות להגות את המלים הללו, ואחר כך להתנפל ולהרוג רעיות, מאהבים, קרובי משפחה... הוא רצה לחיות בימים ההם, זמנים טרגיים ואמיתיים, להרגיש אותן שנאות סוחפות, להתעלות לשיאי רגש שאין להם גבול... אך הוא נשאר על הקרקע בתקופתו ובחייו שלו.
